להתחיל מאפ0

                              מאֻחר מדי וגם מֻקדם

                              לעסוק בכאלה דברים

                              שהם גם ניתנים לשינוי

                              וגם מוחלטים באחת.

                              כמו קופסת הקרטון בארון

                              שאני מציץ בה, לפעמים

                              ומחזירהּ, לא נגועה, לארון

                              ולא אשיבהּ לעולם לבעלים.

                              אלה עניינים, תבינו

                              שהזמן בעצמו צריך לפנות אליהם

                              את הזמן.

זה מסובך, ולא

משום

שאני הופך זאת

למסובך.

אלה משום

שאת קושרת בדיוק

את מחשבותיי

הכל כך מותרים.

זה בדברים

כאלה

שאני מייחל

כי יכולתי להסביר

את שברור לי,

או לפתור זאת מעליי

כמו שלך זה מסובך -

היינו הך.

"העיקר בחיים – לא לתת לחוקים מתים להרוג רגש בריא."

(משפט שהיה שם בשבילי רבות.)

ובנימה אחרת –

בחיי שאני כותב חומרים נפלאים לאחרונה, מה שלא משנה את חוסר הרצון שלי לפרסם דווקא את הטובים שבהם, אבל אני משוכנע שלמרות זאת אתם שמחים בשבילי.

יצאתי לגינה ופניי בידי.

לצווארי עדי של זֵעמה.

היה שקט.

אני אומר לכם - דממה

כזאת לא שמעתם.

הברוש הקירח שם אחז בחרבה.

נד ונע הוא לאיטו, סביב.

כמנסה להעליו דמותו

בכוח מחשבה.

הסתכלתי בו. והוא-

השתקע בי. אני אומר לכם איני

יודע מי איתן יותר. ומי

צפוי להישבר.

והיה שָקֵט. אני אומר לכם-

עלעל של דופי לא נפל

מרוב השקט. העצים נטו

להחריש.

זמן רב חלשה שמה דממה.

עד עת נפלה לה

אסימון השקט. עת נשרה, חירשת

עלוותו של איש.

                                                                     האדם הוא בר-חלוף;