להתחיל מאפ0

תמיד אני חושב

איזה מן מאהב גרוע

אני יכול להיות

כשאת רוצה אותי

לופת לך השדיים.

ואני דווקא פוגש אותך

בקצות האצבעות.

ואותי מעניינות

ידייך

השרועות אחורה במנוחה.

לפעמים אף הן על פני

מצב הרוח

שמחליף אצלך

תנוחה ועוד תנוחה.

ובמקום להיכנס בך בחוזקה,

מוטב הוא לי לצפות

כיצד גבך

המתקמר.

ותחת גידופים ונאפים של תועבה

ללחוש לך אהבה

אצלי בראש

כשאני גומר.

סתיו. איזה יופי.

"בכל מקרה, התחתן.

אם תישא אישה טובה – תהיה מאושר.

אם תישא אישה רעה – תהיה פילוסוף."

[סוקרטס, למרות שאני יותר בחור של אריסטו בעצמי.]

ההתבוננות במעבה מעמקיו האמיתיים של שיר

מתאפשרת לנו רק בקריאתנו בו פעמים חוזרות,

בין תקופות משתנות..

את השיר הבא אני מקדיש לקרן [אכן, הטעם בקישור – מועט]

ולא מפאת איזו סיבה מיוחדת

אלא משום הערכה כי הוא קולע לסגנון שהיא תאהב

וגם משום התחושה כי תתחבר אליו בפרט, ובאופן אישי.

ואתם יודעים מה – אולי למרות כל נחשיב זאת, "סיבה מיוחדת"..