בגן התנ"ך התהלך לו העלם
נצעד לו התלם, ציקצָק המעיל
נפרם לו הגרם עם חוד השרביל.
קורות הם מי אלה לעלם הרך
הילך לו כמלך בגן התנ"ך.
שיר איגיוני קטן שאני מקדיש לקרן לכבוד יום הולדתה זה מכבר.
חיפשתי וחיפשתי ונתקלתי בזה, והוא הזכיר לי את התגובות שלה
ואחר כך אותה. גם היא איגיונית שכזו לפעמים.
וגם – שהוא היה בעיניי הכי פחות כמו "לא ברכת יום-הולדת בעליל" מתוך כלל שיריי.
(השיר נראה כשטותי ופשוט - אך אני קורא עליכם תיגר לנסות ולכתוב משהו בסגנון.)
בכל אופן,
איחולים לבביים למכרתי הוירטואלית זה שנים.
מקורות נוספים:
להלן בדיחה איגיונית שאני מנסה ללא הצלחה על חבריי זה כבר מספר שבועות –
מה המשותף לעורב ולשולחן כתיבה?
- בשניהם האות הראשונה היא "ש".
והנה לה עוד אנקדוטה איגיונית, לקוחה מאיזשהו ספר אני מניח –
מר ביבלברוקס, אדוני, אמר החרק ביראת כבוד,
"אתה מוזר כל כך, היית צריך להופיע בסרטים."
כן, אמר זאפוד וטפח לו ליצור על כנפו הוורודה המבהיקה:
"ואתה, יקירי, צריך להופיע בחיים עצמם."
עד כאן פינת ההיתולים בחסות יום ההולדת.
*ואל תתביישו קוראיי – מי שלא הבין אחת מן המובלעות מוזמן לשאול אותי בתגובות לפשרהּ :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
™instinct
