להתחיל מאפ0

השבוע הזה יצא אליי מגדר הרגיל בטובו. (ובמיוחד כיחסית לאחרונה)

ובעניין זה אספר לכם סיפור אשר נקרה באוזני ממש אתמול, ואותו אני מעביר כטוב בעיניי.

אקדיש אותו לנערה אחת, אחרת, גם היא מיוחדת מאד.

וכך סופר:

היה הייתה חיה בדירתה הצנועה שבעיר נערה יפת סבר. רכוש רב לא היה לה פרט לאבן חן נקייה וחפה מרבב. יום אחד התדפק על דלתה עובר אורח וביקש בדבר כתובת בעיר, הוא נראה לנערה לאה ומורעב ולכן בטוּבה הציעה לו להיכנס ולאכול דבר מה. בעודה מתקינה לו ארוחתו נחה עינו על אבן החן, ומכששבה הנערה ביקש האיש והתחנן אליה שתתן לו אותה. נכמרו רחמיה של הנערה על האיש והיא נתנה לו את אבן החן, והוא יצא לדרכו שמח וטוב לב, משוכנע כי במכירת האבן לא ידע עוד מחסור בימיו.

כך חלפו להם שבועות ושוב התדפק לו האיש על דלתה של הנערה. "מה אוכל לעשות למענך?", שאלה הנערה. האיש שם בידה את האבן ואמר: "ניסיתי למכור את האבן, נערה. משוכנע הייתי כי לא אדע עוד מחסור בימיי. אך נערה יקרה, אני מחזיר בידך את האבן כעת בתקווה כי תתני לי בתמורתה משהו אחר הנעלה בערכו. אם תוכלי, אבקש כי תתני גם לי את זה המצוי בקרבך, אשר אפשר לך להעניק לי את האוכל, האבן, ולא לדרוש מאום בתמורה.."

וזה קשה. זה באמת קשה להעניק מבלי לצפות ולו לקטנה שבתמורות העולם. אבל זה אפשרי.

זה, אפשרי.