הערב הזה, שאיננו בא הוא לקבל את פניי
גרמי צמרתו נוצצים-מצייצים. אך נסלח נא לו זה,
כי טרם חש בצערי.
מה יפה היא טיפת גשם בלבדה,
דוממה על הערב הזה. ומה נוגה
עת משתחלת בעד חריצה של עין.
הערב הזה,
צבעיו האפורים מהוהים כצבעם של אלפי לילות.
מה ידעו צער צבעיו האפורים, ומה ידעו תוגה
אך את תוגתי לא ידעו.
הערב הזה, היו לי צבעיו האפורים – מסבירים.
קוראים לי שאגש.
ומה לי מן הערב הזה לעצמי?
מה ביני ובין האור הרפה הזה, החלש.
מה זרא לי הערב הזה כך לפתע, ומה נאלח בפניי.
עד כי לא נתעמקתי בו למכביר, ולא הותרתי לו להתקרב
ולא חש בצערי, ההולך, המתערב.
הערב הזה, טרם עלט חשכתו בתכלית - נוכחתי
כי הוא, אשר בא לקבל את פניי,
איננו בשל.
איננו בשל לקבלני.
אך נסלח נא לו זה, על טעותו הנחרצת, כי טרם חש לצערי.

"מכות מתחילות, כשאוזלות המילים."