להתחיל מאפ0

בפעם הבאה שאבוא

תאמר לי "טוב שבאתְ,

כמה התגעגעתי."

אני אנשום לרווחה,

אשיב אז בחיוך

עיניי יגידו - טוב שבאתי.

לקט ממני צרור מתוק

של חיבוקים ונשיקות.

שנצטברו,

עם השנים

והדקות הארוכות.

רק אל תעז לומר

כיצד היה פה בלעדיי,

וכמה זמן עבר.

פייס ליבי בזיכרונות.

את ששכחתי - אל תאמר.

כאילו לא נוספו עלים

בעץ אשר חרטנו.

ולא עברו שנים רבות.

ולא אהבתי עוד רבים

שם בדקות הארוכות..

You remind me of a time when we were so alive

- Do you remember that? Do you remember..?

אני אוהב את כשעיניה נוצצות.

איך פעולה אלמנטרית של שקיקי העין

גורעת הגה מליבי.

ואיך שירכי נתקפת באלף עקיצות

כשהיא כלהבה שוככת, מתיישבת, לידי.

יש רגעים אשר כה רב בם מלתאר בשיר שלם.

אשר כאלף פזמוניהּ

פועלים עליי, שאתרגש.

כשהיא חובקת בגופי ומשתתקת,

כשמשואת נפשי המיוחלת

ניצתת אש.

משב פתאומי של רוח-קרה

והעצב הראשון של החורף

היכו בעיניי רטיבות,

יחדיו עם כמה טיפות עננה

זוהי אותה העצבות הישנה

שחוזרת

מנדודיה הקודרים בעולם.

מסעה הביאה שוב – אלי

ומנגד עיניי היא, הפעם

אחרת.

מה היה עליה בשנה החולפת

איש לא ידע לומר.

רק נותר להביט תוך עינייה,

השתקפות מבטה הקודרת

בגשם הניגר.

יש בי דמעות לאבד בין טיפותיה

ויש ממטרים של כאב להגיד

ורוח-קרה בעיניי – נשברת

הפעם;

יהיה לנו חורף קר מתמיד.

ואֳתְ, השמיכה החמה שלי

אל לך לשאול לדבר.

ואל נא ממך – להפנות לי עורף.

עת מבטי שוקע בגשם הניגר

עליך, להעביר אותי את החורף..

"בלב לבו של הקושי , שוכנת ההזדמנות."

האינטרנט חזר, ונדמה כי זו פעם ראשונה שאין לי מוזה לפרסם, אבל גואה בי מוזה לכתוב.