להתחיל מאפ0

האור כמעט הפחיד אותי

אתמול, כאשר נכנסתי בחלון.

הן לא ציפיתי

כי מישהו יחכה בבית,

בסבר פנים חרד

כלא-יכול לישון.

לכן האור כמעט הפחיד אותי

כאשר נכנסתי בחלון.

מתישהו יקמל לו, זה

- יופי אמיתי

יותר עוד לא אהיה שלך, ואף ליבך

כבר לא יהיה איתי.

כה עצוב להרהר בזאת כעת

או קצת מוקדם, - להיקרע

הגם הנפש

גם אדם

נוחים לחיות, יד עם

גורל כל כך נורא?

אהבתך המפעמת בי כעת

ביום איום מן הימים

תותיר בי אך, חלל עצוב.

קולי המת,

השיר אשר שלחת

ישמיע טון

- פסע אחרון של צליל אל העולם

ואני אז בך, הוגה מילים, של צער ויגון,

ונאלם.

כי היכן שאין מילים,  בא השיר.

הקיצי נא משנתךְ

נסִיכתי הקפוּאה

כי אבירֵך על הסוּס התעכב

ולא יבוֹא.

עורי, עוּרי!

כי הבוקר נאֵה מכל חלוֹם

ואֳבירך החסון לא יגִיע היום

רק אָני.

אָז חייכי לי חיוּך שאדע

כי ליבךְ חיש נשבה

במקסם השִמשי

וּתשמח נא נפשי עָד מאד..

כי הבוֹקר הקר שחשבתי

לבלות עימךְ יחד

הַפך הוא לבוקר וָרוד.

קוּמי, רִחצי פני האתמול

וָאבשל לך לאכול, נסיכתי הקפואָה

כי מכל מטעמיְי שהכנתי

לךְ לשובעה.

השְכימי, הקדימי פנייך לחָיים

כי הבוֹקר נעים להשכיח כל צעָר

וּנסיכך הֵאמיץ אבד הוא ביער

ומתמהמה לָבוא.

אִם תאמרי לי לָלכת – אלך

אם תרצי שאחזור – אֵחזור.

כי הבוקר הַזה בלעדיְיך

כמו שמש בלי אוֹר.

הֵן רק באתי אָני

לקבל את פניְיך

לחַיות בך חומך, נסיכתי הקפוּאה

וֵאולי אף בַיום בוא יבוא אָבירך

תבקשי אַךְ אותי,

רק אוֹתי

חָזרה.