להתחיל מאפ0

לו רק היית שלי הלילה [הלילה הזה]

גופי הוזה נוכחותך המשגעת

הייתי צופן אותך בין סדיניי הריחנים

היינו פולשים האחד בשני עד בלי דעת..

הייתי מגלה אותך מבלי לראות

מלקט בעלטה קימורייך באצבעותיי

מפייס הייתי תחנונייך מבלי לשמוע

גופך המתמוטט, הרוטט עד בלי די..

בסדיניי המשתפלים מרגלות המיטה

עוד קבועות בארות חמוקייך המקושתים

הצורות שיצרנו יחדיו בשקיקה

הפסלים שהותירו מלבושינו הפשוטים..

בקירות כמו מראה – נחלי הזיעה

עדויות לחומנו הרב שפרץ

עת נחתם ייעודנו בתוך השני

בתשוקה כה גורפת, בגורל כה נחרץ..

וכעת את קרובה, כה קרובה את אלי

בלילה הזה [וכה רחוקה]

ידי אשר הרגישה בך יותר אינה נוגעת

קול נשימותייך מתחלף הוא בשתיקה..

באם אלחש לך מילים, התשיבי?

התכירי פניי באם אתקרב?

ואולי, עימי יחד, אף את מרגישה

כיצד עוד הלילה גופי בגופך מתערבב.

Come away with me.

ואני רק חשבתי

כיצד כבר אספר הכל

לראשון אשר ירצה לדעת

כי למה זאת

בשמש האופטימית

נערה דומעת.

ואיך ארפה את הדמעות

ואיך אצרח לו ואבכה

ואז באוזן השלישית

אולי הצער יתקהה.

ואני רק חשבתי

כיצד אנהג כלא-שומעת

כשמישהו יניח יד

רכה על הכתף

כשמישהו בי יפנה לגעת.

ואיך אמשיך כמו לא-חשה

צועדת שביל בלתי נראה

ואז אחרי מיילים רבים

אולי הצער יתקהה.

ואני רק חשבתי

שאם בכל זאת ישאלו

אני בתורי

אמשוך האוזניות מן האוזניים,

אגניב חיוך רטוּב - אמשיך ללכת.

אומר רק:

"שיר עצוב."

Closing my eyes till' you chase my thoughts away..

את השיר הבא אני מקדיש למישהי יוצאת דופן בלי כל ספק - פנימה ולחוץ

אשר נגעה בי בצורה יוצאת דופן תוך זמן היכרותנו הקצר.

הוא, השיר, נכתב לפני כשנתיים [וקצת.] וזו גם בערך התקופה אליו הוא רלוונטי, לגביהּ.

אז מזל טוב לכבוד יום ההולדת..

תחת כל טוענותייך לכשהלכת

לא מצאתי אחת לשלחך ברצון

מסדינים לבנים שעזבת בי

בליל קיץ קריר.

והיה זה אך רק, במדבר הלבן שהותרת לי

שחולות בו ירו לרחוק גרגירים

כי הבנתי ברגע שאין בעולם גיבורים

ואני אף אינני אביר.

צחוקך אשר הענקת לי מתנה

חרבותיי לא יצליחו בכוח

וגם החדה בלשונות – לא תחזיר.

ניצוצות עינייך יבהיקו כפליים

כי למול כל אוצרות טירתי –

אין מחיר.

לולא רק מיאנתי, להחזיר לך מלות אהבה

ארמונך הכובש אדמה חרבה

עוד היה לי לבית.

ואולי בעינייך, כפליים – הייתי אביר.

"promises are just words unless they are fulfilled.."

[מדבר יהודה, בדרך לאילת, 2007.]