להתחיל מאפ0

ואת כל כך יפה בתמונות פתאום.

כלומר, יפה בצורה אחרת:

מן יופי ארכאי שכזה, כזה שנעלם מן העולם..

ולפעמים – אני מתגעגע. לפעמים אני ממש מתגעגע.

לנצח.

לא היום, אולי

מחר.

ואם לא מחר אז

מחרתיים.

אבל לא לנצח.

לחלוטין שלא

לנצח.

ומה אתם חושבים על העיצוב החדש?

עינייך

עקבו אחרייך לכאן

אוסף צללים מתעמרים

בירח כחול וקטן.

זה לא שלרגע שקלתי

להרפות דמיוני העקשן

אך עינייך

מה נפלא שהוליכו

גופך, מאווייך, לכאן.

אלי, אל ליבי הטרוט

תחת העץ הגדול בשדרה

בעיניים פקוחות-עצומות

מה נפלא

איך שכל זה קרה.

"And if you left it up to me every day would be a holyday from real . ."

לו הערב ידרשו שפתותינו אחת את השניה

- לא אסרב

החושך מסמא לבב אדם

והצינה מערפלת חושיו

הערב - כסף הופך זהב.

בלילות הקרים שזכרת, צלקות תשוקתנו

בערו בעורפך כשלהבת פרועה

לשונות הברק שקילפו ציפורניים, במסווה הקרה.

אם נכספת להפליג בנהר הדמים

שקילפו ציפורנייך בעור המת

באחד הלילות, אם נרצה בשנית

אז תבואי אלי עוד הערב, כעת.

שינייך חדות בן השבעת המחסור, ירעידו קולי

עינייך יימוטו טפחות זיכרונותיי על ליבי.

תשוקתנו שנית, כמקווה של זהב

אם אי פעם – כעת

אם הערב –  עכשיו.

I can resist anything but temptation itself.