להתחיל מאפ0

הכלום הזה. הכלום הזה שאין בו משהו

שאני יכול לערסל את ראשו במיטתי כאילו כלום

ואני יכול להסתכל בו ישן, ולכסותו

כאילו כלום. ואני יכול להפיץ בו מן החום שלי

כאילו יש בו משהו

שיתחמם.

וקר לי בכל זאת. וריק כאילו כלום. וריק כל כך.

אפילו ריק יותר, מאשר היה פה,

שאין לו שֵם.

היא עצרה אותי לשיחה

אחרי הליכה ממושכת

אני בזמן לעיר מוגבלת

אמרתי לה, חייב להמשיך

ללכת.

מה שהיה לשמיים להציע

לא יכולתי לסרב

היא אמרה לי תתקרב,

תרצה מה שתיקח

זו הדרך היחידה ביותר

הלילה, לאהוב כל כך..

היא הייתה כמו כדור שכחה

הילדה הזאת, לתהיות

אני בד"כ עושה את זה

אבל הפעם, הניחי לי להיות.

היא תפסה לי בכתף
ירדנו למרתף יחדיו

דברים שלא עושים אח"כ

היא אמרה - עושים עכשיו.

עלי זהב עטפו אותנו

מכונסים על המיטה

אלוהים, אם מציאות נחלמת

הייתי חולם שוב אותה.

הקפה רתח בבוקר כהשפעה שמתפוגגת,

עולם שלם כלא-קרה.

אם החיוך נעלם לךְ, כתבתי לה בפתק

- היעלמי בחזרה.

התאמץ להשיג את הדברים האהובים עליך,

    שמא יהיה עליך לאהוב את הדברים אשר השגת.

תני רק עוד מעט

ועוד מעט וכבר נגמר

ועוד מעט אני אומר לך,

לא יוותר לנו עוד כלום.

פיגום עוטה בחזזית,

מבנה שהוא חלום ישן

שהזמן כולו עומד לו לרשותו

לחילופין, שאין לו משמעות לזמן.

           הטבע איננו דורך במקום. הוא מתקדם בלי הרף, ובתנועתו הוא מעניש את חדלי המעש.