להתחיל מאפ0

לא יכולתי לבהות בה יותר.

אז הותרתי אותה בצד הנהר

ובאקט מכוער של חירוף אנושי

היא לא נפרדה לשלום.

ובדרך חזור נתעצבתי.

איך הלכה היא יפה וחיוורת

ולעת כוכבים היא הופיעה שוב

היא באה אלי בחלום.

ויכולתי לומר לה אותי

והיא לא השיבה.

רק הקשיבה בשקט מופתי.

כמו היינו שוב יחד, אז

על שפת הנהר. אבל עכשיו מאוחר בשבילנו,

עכשיו היא באה אלי בחלום.

כאשר קלו כל הקיצים - נותרת אהבה.

[התמונה, אגב, שייכת ליוצרת צעירה ומוכשרת.]

עוד לא.

זה עדין לא הסוף.

הוא אפילו לא קרוב

באופן יוצא מן הכלל.

ואף אינו קרוב בכלל.

ההר עוד מצפה מנגד

מעבר לו – הנוף

אבל זה, עתה

עדין לא

הסוף.

לציון 30,000 כניסות, ולקראת התואר הראשון -

זהו אינסטינקט עד לכאן, מתחיל את דרכו החדשה

וחושף את פניו [לראשונה], במידת מה..

לו רק היית שלי הלילה [הלילה הזה]

גופי הוזה נוכחותך המשגעת

הייתי צופן אותך בין סדיניי הריחנים

היינו פולשים האחד בשני עד בלי דעת..

הייתי מגלה אותך מבלי לראות

מלקט בעלטה קימורייך באצבעותיי

מפייס הייתי תחנונייך מבלי לשמוע

גופך המתמוטט, הרוטט עד בלי די..

בסדיניי המשתפלים מרגלות המיטה

עוד קבועות בארות חמוקייך המקושתים

הצורות שיצרנו יחדיו בשקיקה

הפסלים שהותירו מלבושינו הפשוטים..

בקירות כמו מראה – נחלי הזיעה

עדויות לחומנו הרב שפרץ

עת נחתם ייעודנו בתוך השני

בתשוקה כה גורפת, בגורל כה נחרץ..

וכעת את קרובה, כה קרובה את אלי

בלילה הזה [וכה רחוקה]

ידי אשר הרגישה בך יותר אינה נוגעת

קול נשימותייך מתחלף הוא בשתיקה..

באם אלחש לך מילים, התשיבי?

התכירי פניי באם אתקרב?

ואולי, עימי יחד, אף את מרגישה

כיצד עוד הלילה גופי בגופך מתערבב.

Come away with me.