משלא יתקיים עוד
"אני". יוותרו אז שיריי
לדבר במקומי.
אתם - הלכו בהם חרש
גרונכם ינאק, "מעיין"
לו רק עוד היית
איתנו כאן.
משלא יתקיים עוד אני.
ודאי - רבים יוותרו
לדבר הם בשמי.
לגולל סיפורי בעליצות רחוקה
על עמקות. ותשוקה.
הכל אבל לא עצמי.
משלא יתקיים עוד אני
אבל לא בדיוק.
יוותרו אז שיריי
כגנזים בבקבוק
שנישא מהמוות. או היכן
שנעזב.
במילים של פעם
מדבר על עכשיו.
כן, משלא אתקיים עוד – אני.
יוותרו אז שיריי –
אבל מה זה משנה??
אם אדם קורא מן המצולות
ורק עשרים-שלושים שנה אחרי כן
קול עונה.

"מקור כל הכישלונות הוא שאדם מדמה לעצמו שהוא יודע מה שאינו יודע."
מלה ממני:
היו תמיד ערים לרצונות שלכם. טעות היא לחשוב, שפסגת שאיפותיו של כל אדם, הינה להשיג את כל מבוקשו (קריא, להיות חף משאיפות). שכן, ניתן להפוך חף משאיפות גם מבלי להשיג דבר. על כן, על האדם להכיר בשאיפותיו שלו ולפעול למלא אחריהן.
כסף וכוח גם הן שאיפות, ועלינו לפעול להגשימן, באם מקננות בליבנו. אולם, בד בבד עם המסע העצמי הזה אחר רצונותיו של אדם, עליו גם למלא את עצמו, ולהעמיק, כך ששאיפותיו יטהרו יותר ויותר. משאיפות של נקמה והוכחה, לשאיפות של כסף וכוח, לשאיפות של שלווה עצמית והגשמה, וכן הלאה. על המסע הזה אסור להיפסק. על אדם תמיד לשאוף לכיווניו הרבים.
לכן, כאשר קורה ונופל לי ריס, ועליי להביע משאלה, אני תמיד מהיר להחליט. אני תמיד יודע מה אני רוצה בכל נקודה וזמן. אין זה אומר שמה שארצה עכשיו, בדיעבד, יהיה הדבר הטוב ביותר בשבילי לרצות. אולם כן עליי לנסות ולהגיע לנקודה זו, ובשביל כך עליי להמשיך ולשאוף.
שיהיה לכם בהצלחה.