להתחיל מאפ0

ובפינתנו היום:

הנה note (בהעדר מלה טובה יותר נקרא לו: כרוז) שעובר בפייסבוק ושפורסם לפני מס' חודשים אצל אחת החברות שלי. בכל אופן, הכרוז הזה נכתב ע"י איזה בכיין שכנראה לא הבין עדין שהוא בעצם אוהב גברים, והוא מתאר מבט מן הצד של "הידיד". כך נכתב:

אני מצטער.
אני מצטער שקניתי לך ורדים כדי להביע את החיבה שלי אלייך.
ואני מצטער שאני מכבד נשים ולא ניסיתי לזיין אותך כשהיית שיכורה.
ואני מצטער שאני לא שרירי או יפה או גבוה או רזה או מה שזה לא יהיה מספיק בשביל "לספק" את ה"צרכים" שלך.
ואני מצטער שאני פותח לך דלתות ושאני מזיז לך את הכסא כדי שתוכלי לשבת בנוח.
ואני מצטער שאני לא מספיק "חמוד" בשביל להיות הבחור שלך.
ואני מצטער שאני בעצם נחמד ולא בן-זונה מניאק - כמו מי שאת רגילה אליו.
ואני מצטער שאין לי חשבון בנק עצום ושאני לא קונה לך דברים יקרים סתם בשביל להרשים אותך.
ואני מצטער שאני אוהב לבלות ערבים בבית, במקום בפאב או מועדון.
ואני מצטער שהייתי מעדיף לעשות אהבה איתך, מאשר סתם לזיין אותך כמו עוד איזה בחור זר.
ואני מצטער שתמיד החזקתי לך את השיער כשהקאת ושלא התעצבנתי כשהקאת לי באוטו למרות שכשהערב נגמר הלכת עם גבר אחר.
ואני מצטער שאני תמיד הייתי שם בשבילך.
ואני מצטער שבאתי לאסוף אותך כשהיית צריכה.
ואני מצטער שאני לא מספיק חשוב להקשיב לו כשאני צריך לפרוק את הלב למישהו שאוהב אותי.
ואני מצטער שאם הייתי תופס את הבחור הנוכחי שלך בוגד הייתי אומר לך, להבנתי ככה חברים מתנהגים.

אני מצטער שאני הפסקתי להיות שם והפסקתי להיות סמרטוט הרצפה שלך רק כדי שתוכלי לזרוק אותי כשמגיע איזה מניאק חדש.
ואני מצטער שאני לא עונה לטלפון שלי יותר כשאת מצלצלת, כדי לשמוע אותך בוכה שעות, במקום לתפוס עוד כמה שעות שינה לפני העבודה.
ואני מצטער שאת לא מבינה שהייתי שם כל הזמן.
ואני מצטער שאת קוראת את זה ומכירה מישהו כזה ולא אכפת לך בכלל.

אבל יותר מהכל,
אני מצטער, שאני לא מצטער יותר ושאת לא יכולה לקבל אותי כמו שאני ושאני לא יכול לעשות שום דבר כמו שצריך וששום דבר שאני עושה לא טוב מספיק בשביל שאהיה חלק מהחיים שלך - כמו שאני רוצה.
אני מצטער, שאמרתי לך שאהבתי אותך ובאמת התכוונתי לזה.
אני מצטער, שדיברתי איתך שעות כשהיית צריכה תמיכה או לפרוק משהו מהלב, במקום להיות עם חברים שלי.
אני מצטער, שאני מקשיב לך כל פעם מדברת על איך למדת מהטעות האחרונה שלך ושפעם הבאה תנהגי אחרת.

ולסיכום (ולכל הנשים שלא מסתכלות על גברים נחמדים):
נשים תמיד מתלוננות לחברים שלהן שאין אף פעם בחורים טובים שם בחוץ ובסוף הן תמיד מסיימות תקועות לצד מניאקים שלא מתייחסים אליהן כמו שצריך. ובכן, פעם הבאה שבא לכן להתלונן, אולי תסתכלו קצת אל מי אתן מתלוננות, אולי הבן אדם המיוחד הזה, ה"אחד" שלכן פשוט שם, מולכן, מקשיב לכל מילה, כרגיל.
ואולי יש לו קול קטן בראש, צורח בקולי קולות "למה לא תתני לי צ'אנס?"
רק שתדעו, ה"אחד" הזה שאתן תמיד מחפשות, בדרך כלל נמצא ממש לידכן.

בנים, תסיימו לצחוק רגע. בנות אתן יכולות להמשיך לקרוא. בכל אופן, כפי שאפשר היה לצפות, הכרוז הזה לא נשאר מחוסר מענה, וכמו כל שיר טראש-היפ-הופ מגזרי, לא איחרה לבוא התגובה מן הצד השני:

אני מצטערת.
מצטערת שקניתי לך דובי וזה היה לא מספיק גברי בשבילך.
אני מצטערת שלא רציתי לרדת לך ערב אחד אז עשית מזה ביג דיל.
אני מצטערת אם אני לא עושה דיאטה ואוכלת בלי להסתיר את זה.
אני מצטערת אם אני לא נותנת לך לגעת לי בבטן, ואתה רואה את זה כשטות.
אני מצטערת אם אני משלמת עלייך לפעמים בפאב ואתה עושה לי פרצוף.

אני מצטערת אם אני אוהבת לישון לפעמים רק מחובקת איתך, בלי סקס.
אני מצטערת שיש לי ידידים.
אני מצטערת אם לא עשיתי גבות או שפם.
ואני מצטערת אם שכחתי לעשות רגליים (פשוט שזה חורף!).
ואני מצטערת אם אני לא עונה על כל הפנטזיות המיניות שלך.
אני מצטערת אם אני לא מתחברת לחברים שלך.
מצטערת אם כשאני רוצה לנסוע לצימר אני לא חושבת ישר מי ישלם.
אני מצטערת שאני אוהבת לראות כדורגל ולפצח גרעינים.
ואני מצטערת אם אני משחקת כדורסל ומנצחת אותך.
מצטערת שאני מעבירה ביקורת על הנהיגה שלך למרות שאתה לא אישה.
מצטערת שהזמנתי אותך למסעדה יוקרתית והזמנת פרגיות.
ואני מצטערת שאני חושבת שגם נשים יכולות לשחק פוקר.
מצטערת שכשהשתכרת אז לא נישקתי אותך.
ואני מצטערת שראיתי אותך הולך למישהי אחרת ועושה עליה פוזות.
מצטערת שהייתי שם בשבילך תמיד.
מצטערת שתמיד הייתי ערה כשהתקשרת.
ומצטערת שאני לא מספיק חשובה כדי שתערב אותי בענייני צבא.

אבל יותר מהכל אני מצטערת.
מצטערת אם אני לא מספיק רזה, או שמגרעות נוספות מחסירות מהאופי שלי ולא נותנים לך לראות את מי שאני באמת.
אני מצטערת על שכלבה אחרת הרסה לך את הביטחון העצמי אבל אני לא אשמה בזה מותק.
אני מצטערת לשמוע שאת הטעות שלך עוד לא הבנת ואולי לעולם לא תבין.

קיצר בנים, הבנתם את הפואנטה, זה לא שנשים לא מתעניינות בגברים נחמדים, זוהי בדיוק החשיבה הגברית.
נשים, רואות כמה צעדים קדימה ולא רוצות קשר משעמם.
לפעמים צריך לחתור למטרה מסויימת ולבדוק את הגבולות.
איך גבר יפתיע את הבחורה שלו אם הוא תמיד יפתח לה את הדלתות וכל יום שישי יביא לה פרחים?

בנים – תרגעו, עצבים לא יואילו פה לאף אחד. בנות, תפסיקו להנהן בראש, אתן נראות כמו אפרו-אמריקאית מניו אורלינס מסבירה לרשתות תקשורת זרות איך הקרוואן שלה נשטף בהוריקן קתרינה. חוצמזה היו כמובן עוד תגובות, הפעם מצד הקוראים, אשר השתייכו איך לומר.. ל"צד הגברי המפוקח":

אני מצטער שיש לך אקסים ואת עדיין בקשר איתם ואני לא מבין.
אני מצטער שיש לך 1000 ידידים שכולם רוצים אותך ואת לא קולטת.
אני מצטער שיש דבר אחד שנקרא כדורגל וזה מה שמעניין אותי.
אני מצטער שאני מקדיש מדי פעם זמן לחברים שלי ולא לך.
אני מצטער ששירתתי בצבא ולא יכולתי להיות איתך.
אני מצטער שלפעמים חזרתי עייף מהצבא.
אני מצטער שהייתי ג'נטלמן לפעמים ולא חשבתי על הפמיניסטיות של היום.
אני מצטער שלא הורדתי את הקרש של האסלה.
אני מצטער שיש לי משפחה ואני צריך להיות איתם בחגים.
אני מצטער שבכל דבר אני מנסה לעזור לפתור את הבעיה.
אני מצטער שיש לי צרכים מיניים.

ואני הכי מצטער שאם את לא מקבלת את כל זה אז את יכולה ללכת להזדיין.

אגב, אני מצטער ששוקולד זה משמין ואי אפשר להוריד אותו בצפייה ב"אבק כוכבים".
אני מצטער שאפשר להוריד אותו עם קצת סקס, ז"א אם לא היית שוכבת על הגב כל הזמן כמו גופה.
אני מצטער שהמוח שלי מסוגל להבין שטלפון זה הרבה יותר יעיל מאלף אסמסים.
וכן, גם אם הוא יעיל, לדבר בטלפון 24\7 זה עדין בזבוז של זמן!
אני מצטער שהידידות שלי כוסיות, אז אם את רוצה להרגיש בנוח כדאי שתשמרי על הרמה.

אני מצטער שיש לי חיים חוץ ממך.
אני מצטער שאני לא יכול לסבול כמה ימים בחודש מהזיוני שכל שלך.
אני מצטער שאני לא יכול לסבול את כל הראליטי המחורבן הזה.
אני מצטער שאני חושב שעידן טל לא חתיך.
אני מצטער אם בולבולין לא מצחיק אותי.
אני מצטער שלא ידעתי שהיית עם החבר הקודם שלך באותה מסעדה.
אני מצטער שאמא שלך פרנואידית.
אני מצטער שאת שפוטה של חברות שלך.
אני מצטער שאני חושב שבערוץ האופנה יש מוזיקה סבבה.
אני מצטער שאני חושב שהומואים זה מגעיל.
אני מצטער שלפעמים את אומרת לי "אני רעב "או "אני עייף" ואני דופק לך פרצוף של מפגרת.
ואני מצטער שלפעמים לא בזין שלי להתגלח.

בקיצור, אפשר להמשיך עם זה עוד שעות. את הפואנטה הבנתם (ומי שלא, אז אני באמת מצטער).

ומה אני חושב?

> לכולם: אני מצטער שאתם בכיינים. דיי להתנצל כבר יא לוזרים.

> במקום כל הבכיינות הזאת פשוט תעשו כמוני – תהיו תמיד צודקים. ככה אין בעיות :)

מאבקים רבים מתנהלים לאחרונה בארצנו רווית הצרות. מאבק הנכים, מאבק האופנועים ואפילו - מאבק הקלדניות (). כן, זה נכון, בכל שני וחמישי מופיע מאבק חדש אשר בוחר בדרך יצירתית להתבלט ו.. להרוס לנו את הבריאות. (אבל היה כתוב "לתמוך" בכותרת?)

נכון. כי בעוד שבעיני האזרח האדיש נתפסים המאבקים כמעמסה, הם בעצם מאפיין עיקרי ובריא של משטר דמוקרטי תקין. כמה פעמים שמעתם את הכתבים בחדשות נלהבים לספר שבארה"ב העלו את מחירי העגבניות ב-20 סנט וחרם צרכנים שהגיע בעקבותיו הוריד את רכישת העגבניות לאפס עד אשר בוטלה ההעלאה?

אני אסביר, דמוקרטיה היא בעצם דוגמה שלטונית מהפכנית בסטנדרטים היסטוריים. השפעתה העיקרית הייתה להעביר את מרכז הכוח מידי העשירים וכיסם המלא אל האזרחים הפשוטים, ובכך להעניק לנו מימד מסוים של חופש ושליטה בעתידנו שלנו, דבר שלא היה ברור מאליו כלל וכלל לפני כמה מאות שנים. ובכן, את כוחה הדמוקרטיה יש לקחת ולא לקבל. על מנת לממש אותה ולהביאה לכדי מיצוי עלינו לגבש דעות, להקים מפלגות, לחלק סמכויות, ללכת לקלפי ביום הבחירות ועוד הרבה מחויבויות אחרות. (אכן מעייפת היא הדמוקרטיה..)

מי שנותר כוחו במותניו אחר כל המחויבויות הללו, בלי קשר למעמד כלכלי, יכול גם לבחור למחות (או להפגין, שזו סוג של מחאה). על מה ניתן למחות? - כאמור, על כל מה שבראש שלכם. מותר לכם אפילו למחות על השימוש הנרחב בפסיפלורה! איזה יופי שיש דמוקרטיה..

כדי שהמחאה שלכם תכה הדים, כמובן שרצוי שיהיו לכם כמה שיותר שותפים למחאה, ומעבר לזאת - קונצנזוס ציבורי. עם המחאה אנו מבקשים להעלות לדיון נושא שלא צוין דיו לטעמנו בתקשורת, או פשוט להזכיר לנבחרינו בממשלה מה בחרנו אותם לעשות. לא שכנעתי אתכם?

המחאה היא כלי חזק כל כך, שבעזרתו גם ציבור קטן יכול לרכוש לעצמו כוח גדול: עובדי חברת החשמל, עובדי הנמלים, חרדים – כל אלה הינם מיעוטים אשר צברו כוח גדול הודות ליכולות המחאה שלהם. נכון, תאמרו, עובדי חברת החשמל קיבלו את כוחם מתוקף העבודה שהם מבצעים, אבל מה בנוגע לחרדים? החרדים קיבלו את כוחם בזכות הלכידות שמאפיינת אותם, האידיאולוגיה שמוציאה אותם מהבית לרחובות, ובעיקר תודות לאדישות הרבה שמאפיינת אותנו, החילונים. כן רבותיי – אדישות היא אויבתה הגדולה ביותר של הדמוקרטיה.

לא אלאה אתכם כעת יותר מדי במאבק האופנוענים, בניגוד למה שמשתמע מן הכותרת. הסברים על המאבק תוכלו למצוא כאן וגם בקבוצת המאבק בפייסבוק. רק אומר שלדעתי הוא מבין המאבקים החשובים ביותר אשר התנהלו כאן לאחרונה. "אבל אני בת 13, ויש לי אופנוע רק מפימו, מה איכפת לי?"

ובכן, מעבר לכך שנורא הפרענו לאמא ואבא להגיע לעבודה ביום ראשון, מאבק האופנועים זוכה לשיתוף פעולה חסר תקדים מקרב הציבור שאותו הוא משרת. בהפגנה האחרונה דובר על כ-6,000 עד 8,000 אופנוענים שקמו בין חמש לשש בבוקר, עלו על האופנוע החשוף בצינה של נובמבר, והזיזו את התחת שלהם רק כדי להחסם על ידי המשטרה, להידרס ע"י נהגים עצבניים, ובעיקר לשרוף 6 שעות מהחיים שלהם שהם לעולם לא יקבלו חזרה – וכל זאת כדי שלעצמם ולשאר האופנוענים יהיו חיים טובים יותר. הם לא אמרו: "טוב, יש הרבה אופנוענים, אחרים כבר יבואו במקומי", לא. הם לא אמרו: "עזבו אותי באמאש'לכם שש בבוקר תנו לישון", לא. הם קמו ויצאו להפגין! ותאמינו לי, רק על זה מגיע לנו להצליח.

הרבה מכך נעוץ בזה שציבור האופנוענים מורכב בחלקו הגדול מרוכבים צעירים, סטודנטים כמו עבדכם הנאמן, שיש להם סחוס טרי במפרקים ואידיאולוגיה אשר טרם דוכאה בחרב האכזבות של הממשלות לדורותיהן.

ואתם, רובכם הקוראים מאמר זה עדין צעירים, ולכן אני קורא לכם בזאת – נוער, גדלו הרבה והרבה סחוס כעת כל עוד אתם יכולים. התעניינו, גבשו דעה, ובעיקר – צאו להפגין! עשו משהו! החיים שלנו כפי שאנו מכירים אותם במדינה הזאת עשויים היו להיות טובים הרבה יותר לו:

      - מחירי הסלולארי לא היו מן הגבוהים בעולם (מי זוכר מה מספר חרם הצרכנים הכושל הנוכחי בנושא?).

      - מדינת אויב שמכפישה את שמינו בנחישות לא הייתה זוכה לכספים הרבים מאד שהתיירות העיוורת שלנו מכניסה להם.

        (שמעתי טורקיה?)

      - אולי הייתה לנו תחבורה ציבורית בשבת ולא היינו נאלצים להסתפק בשניים-שלושה אוטובוסים שפועלים בקווים מיוחדים בשישי

        בערב.

      - תלמידי ישיבה היו משרתים בצבא כמו גדולים, או לפחות, נותנים את חלקם בשירות לאומי.

      - וכן, גם כן –

        אולי היינו משלמים ביטוח על האופנוע כמו שמשלמים במדינות שלא איבדו את הסחוס..