להתחיל מאפ0

כשאני פותח את הדלת זע גם החלון

זו פיזיקה פשוטה, אני מבין אותה

של שני גורמים שונים

אבל קשורים יחדיו.

כך כשאני פותח את רגלייך זע ליבך

אני מבין ובכל זאת פותח.

                                                                                                          אם לא מפריע לךָ היכן שאתה נמצא, סימן שלא הלכתָ לאיבוד.

שִתְקִּי וַהֲיִי יָפָה

אֲנִי אֶשְׁתֹּק וְאֶהְיֶה שׁוֹתֵק

אֵל מוּל יוֹפְייֵךְ,

כֹּל אָדַם בְּכָל זְמַן

נוֹעַד לְמַשֶּׁהוּ

מִשֵׁל עַצְמוֹ.

וּשְׁנֵינוּ עֵדִים עַתָּה

לָרֶגַע הַיָּפֶה הַזֶּה

מִשֵׁל עַצְמֵךְ

רֵיק מִמִּלִּים

אַךְ מַלֵּא בְּמַבָּטִים

וּבִנְגִיעוֹת.

אֶת הַדִּבּוּרִים הוֹתִּירִי

לִמְעוּטֵי יְכֹלֶת הַשְּׁתִיקָה.

                                                                    אהבה נעשית גם כשהרגליים סגורות.

הלב שלך פועם

במקצב העולם הכללי

או שמא עולמי שלי

הוא זה שקצוב לפעימותייך

היינו הך

הדברים מסתוריים מעיני

וקסומים בעיניי כאחת.

מדבריות הסדין משתרעים

בכל חלקייך.

והמיטה ריקה ריקה

קילומטרים רבים לכל כיוון.

יש פרטיות פה

בלובן הזה שהכל נהיה בדברו

ובדברו נבלעים מעשינו

גם השחורים והאסורים ביותר.

עינייך הן היחידות

שזעות בין קיפאון הבראשית,

נגדשות בגשמי בזק

כמו נחלים בערבות הנגב

שהציפום שיטפון פתע.

מהופנט אך מהסס

אני נעמד למוש ממשכבי

וּפְּנים להישאב אל הרהורייך.

כמו גבר זר אל ים כחול עמוק

שחוף לבן לרגליו, אסור לרחצה

ושלטים רבים בו מורים: "סכנת טביעה".

      "כמה בודד פה כאשר אני יודעת שיש אתה שם בחוץ.."