להתחיל מאפ0

אני עיוור אלייך

כמו שעטלף עיוור לחשיכה.

בלבבות רבים את מהלכת אולם

ליבך במקומי דורך

על שמריו ועל איבריי, קפוא.

בעינייך אני סובב

כבביתנו הדמיוני.

כעטלף שבקולו בלבד מגיע

לכל המקומות

אותם חפץ היה לראות, לו יכל.

ואני בכלל שייך לארץ אחרת

מתקופה שונה עם חוקים משונים,

נושק לשפתייך בעזות דרכי זמנים רבים

כמו חושים נפרדים

הנפגשים בסינסתזיה אדירה.

אהבה היא כשאת מרגישה שאת עומדת להרגיש הרגשה שכמותה לא הרגשת מעולם :)

"Kleo"

כמה שמחה בחודש וחצי.

ASOT 500 באמסטרדם -

פסטיבל הסטודנטים באילת -

יומיים הסטודנט בחיפה -

ועוד.. :)

בניחוח הקפה בארומת אגוזים,

על איבֵּן גַּבירול פינת דרך ז'בוטינסקי

אני מוצא אותךְ.

יושבת לבד כמו יתומה, אשר הגיעה

לפקוד את קבר אמה דרך קבע.

אני מוחה דמעה ופתאום את נעלמת

מותירה אותי יושב ומחשב ומשחזר,

עוד זוכר כיצד שנעלמת לי פעם

מעבר לפינת אחד הרחובות

ואיך מאז, כל הרחובות בעיניי דומים,

ומאחורי כל פינה את שבה וחוזרת.

העצב כותב את עצמו.