למה רק כשרע לי ואני יושבת עם עיניים אדומות ובוכות אני נזכרת בבלוג? למה?
כן שוב אני במצב הזה שפשוט בא לי רק לבכות...
חמודות ניסו לשכנע אותי לצאת....לא הצליחו...כמובן...
הוא...נדמה לי זה בגללו...אני לא מבינה מה יש לו בהתחלה הכל היה בסדר וטוב ומושלם עכשיו אני מוצאת ת'צמי לבד בכל העניין....והוא אומר שהכל בסדר...מרגיע אותי אבל אחרי יומיים פתאום הכל חוזר לשגרה שאני אוכלת סרטים ולא מפסיקה לבכות.
איתה...נמאס לי לריב איתה...אני לא בבית היא לא רואה אותי ימים ועדין אנחנו מצליחות לריב נמאס מזה שהיא נדבקת לכל דבר ופותחת ת'פה שלה על כל שטות...שתבין שקשה לי....
זוכרים שאמרתי שאני בחיים לא אומרת משפטים כמו "אני רוצה למות"?
אז הנה אני בדק יאוש מחר יהיה בסדר אני יודעת אבל כרגע אני רוצה להיעלם מהעולם. פשוט להמחק ממנו. להרגיש ריקה וקלה...
רע לי ואתם אפילו לא מתארים לכם עד כמה....
לכל אחד זה קורה אני יודעת ושזה יעבור גם יודעת...אני לא צריכה עידוד אני מכירה את כל המשפטים וההרצאות בעל פה...זה לא עוזר...
הגעתי למצב שאני מתייאשת מהכל...
אולי נלכדתי במלכודת שכולם מדברים עליה? אבל אולי אני שם לבד? לא רוצה להיות שם לבד זה כואב.
אוף...נמאס...
הלכתי להביא עוד טישיו לנגב דמעות ולהתחיל לבכות שוב.
סופ"ש נעים שיהיה לכם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אלוש