כֵּנוּת

ואני לא מדבר על סופרמרקט עדן.

אין לי כוח לכתוב פוסט פילוסופי, או שיש לי קצת יותר שכל ממה שחשבתי כדי לא לכתוב עוד אחד.

מה עושה בימים האחרונים?

- כרגע חוזר מסרט ישראלי טוב (לשם שינוי), "השוטר" כשחצי מהסרט זה על 'האוייבים' של השוטר. שמאלנים טרוריסטים מת"א. כן קראתם נכון :)

- כותב מיילים, פייסבוק, רשימות פילוסופיות חסרות תוכלת ועורך עורך עורך את "הממלכה האבודה": מקטלג תחת קטגוריות כמו: סקס, מוות ויומהולדת.

- מסיים חובות אקדמאיות, מה שכולל קריאת הרבה סאטירות רומיות. לא נשמע ככה אבל זה כיף. לא סתם אני גורר את זה.

- מלמד את אמא שלי אנגלית ועל עצמי כופה בכוח לחזור אל היפנית הלא קיימת שלי לקראת שנה 2 בקורס.

- מתעייף מלרדוף אחרי בנות (שירדפו אחרי אם בא להם) ומפסיק עד שזה נהייה משעמם וחוזר חלילה з:
- קורא מדריכי אסטרולוגיה וזומם למפות כל דבר שזז בדרך למקצוע המובטח-חמקמק מזה שנים רבות שכבר זממתי.

- מוזיקה, מוסיקה, מוזיקה. היפ-הופ רוסי ופולני בחזית המזרח אירופאית,  מטבל עם פאנק-רוק ישראלי ואיזה לידי גאגא לקינוח.

אבל זבו-תכם רשימות. מה שאני באמת צריך זה להתנתק מהכל לכמה ימים ולשקוע במדיטציה, כתיבה, חיפוש עבודה, בניית עסק אסטרולוגי, או כל דבר אחר בעל פוטנציאל להוציא אותי מכביש מהיר לסכיזופרניה או ADHD במקרה הטוב.

חברים, צריך לשקוע במשהו. better yet. לטבוע במשהו.
טוב בינתיים זה פוסט ארס-בלוגטי. נשים בבגט עם איזה חסה, מלפפון וקוביות טופו ואנחנו מוכנים לדרך.

וברגעים של יאוש, שפעמים תכופות מדי באים ביחד עם אלו של התקווה, חושב לעצמי: איך לעזעזל אנשים מוצאים זמן? בלי לאבד את השפיות הנפשית שלהם. בלי לאבד חברים. או את החיוך על הפנים. או בלי להשתנות יותר מדי. אם אתה כבר מרוצה ממי שאתה היום אז למה לך לגרד את העור, לחטט בחצ'קון, לקרוע את הקליפה שעל הפצע. למה אי אפשר לנוח על זרי השלווה? אתה ודפנה באותה מיטה? לפחות לקצת זמן... כמה, חודש זה הרבה? חודשיים?

ליתושים אולי.

החיים כמערבולת ניאגרה. רוצה להיות הצפרדע שיושבת על המבשם. האבן בארוגת הפרחים. אגל הטל על החלון בחורף. בבוקר. כש-קר ורוצים להישאר במיטה.

אינסוף סופו לחלוף / נצחי כמו צליל/ שבריר שנייה/ על עור התוף