כֵּנוּת
|
| 8/2012
האיקו. חולה אהבה
אהבה זה מחלה, אני אומר לכם.
אתה לא רוצה לאכול, לישון מרגיש כמו בזבוז, וכל דבר שאתה עושה שלא קשור לחמדת ליבך הופך לבזבוז זמן משווע, שעמום גדול, עוד הסחת דעת בדרך לשיחה הבאה, המפגש הבא, הפעם הבאה שבה תהייה אינטראקציה. לא משנה עד כמה קטנה.
לא פלא שאנשים מתים אחרי שבן / בת הזוג שלהם עוברים מהעולם. צעירים בורחים כשההורים מונעים את הקשר ואם זה לא עובד הם מחפשים להיות ביחד בעולם הבא, התאבדות אוהבים. הם עושים את זה ביחד ואם אי אפשר, רק אז מתאבדים בנפרד. וזקנים, זקנים שהעבירו את כל חייהם יחד נפטרים "מוות טבעי" ברגע שבן זוגם נפטר. אין שום דבר "טבעי" במוות הזה.
אבל איזה שירה זה מייצר, איזה?
שירה יפנית במקרה הזה. צירוף מקרים
~
~*~
~
גם ביום חמסין
האוצר היקר ביותר
חום גופך
עלייך
והשאר מגדל קלפים
משחקי ילדים
חמש דקות של
אושר
יומיים של כאב
דממה
רחשי הלב
עיני שקד ענקיות
אותי מהפנטים
מפעיל בובות
או עוד קורבן
שני פנסים
ממלכת צללים
בין שערותייך
לאבד את הדרך
אהבה שלי
מילה אחת
נחרבים עולמות
לכתוב
שלא עלייך
משל
עיזבונו של אדם
טרם עת
~
~*~
~
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: