כֵּנוּת

זה לא שאני לא מרוצה מהמין שנולדתי לתוכו.

או שאני לא מרוצה מבנות המין השני, או ממה שיש להם להציע.

אני לי מנהג של ללבוש שמלות או נעלי עקב.   

ויהיה לכם קשה לראות סטייה בהעדפות המיניות שלי ע"פ ההתנהגות שלי בלבד. 

לאורך כל הדרך הגדרות לא מדברות אליי. הומו, הטרו, בי, טרנס. משחקי מילים שרק הופכים את זה למכוער יותר. 

אהבה אמיתית באה מבפנים, מהלב אם תרצו.

הגדרות חיצוניות הורגות אהבה.

ובכל מקרה אם אני ינסה לתת פה תיאור מדויק של האהבה שלי זה ילך משהו לאורך השורות האלה: 

אהבה זה יופי, זה האמת שאתה מרגיש כשיש לך פרפרים בבטן. זה עדינות ורכות שאתה לא יכולת לדמיין כשלא הייתה מאוהב. זה התאהבות.

אהבה זה שיר שמזכיר לך את אותה אחת מיוחדת, את אותו קיץ שאתה יודע שלא יחזור. אהבה היא כל החיים שלך מרוכזים בשנייה אחת.

האהבה שלי מזכירה הכי הרבה אהבה בין 2 נערות בגיל ההתבגרות, לסביות עם תרצו, מסוג האהבות של לגלות את האופי של אהובתך,

לא לקחת שום דבר כברור מעליו ולהוציא את העוקץ מסקס ככה שאם יהיה אז זה יבוא מתוך חיוך עמוק בבטן,

תחושה של צחוק וסקרנות תמימה. להחזיר לסקס את המקוריות שלו. 

ולמרות שיש לאותה אהבה צד אפל וביקורתי אני מנסה להיות מספיק אמיתי בכדי שתוכלי להראות לי שאני טועה,

להאיר אור על מה שאני מנסה להסתיר.

באותה אהבה האמת עולה על הנאמנות והנאמנות היא לאמת של כל אחד מאיתנו. היא עולם פרטי שמבקש להיחשף.

האינסוף שמרכיב את הלא מודע שלנו שזורם כמו שני נהרות אל אותו הים. 

ולעיתים אהבה היא הרעל שמבקש לצאת החוצה, הכאב והסבל שהיומיום מאכיל אותנו, המוות של חברים וקרובים,

תהום של חוויות אטומות אותם אנחנו חייבים לתרגם לרגשות סוערים של עצב וכעס שאין להם מקום אחר לצאת מאשר עם אותו אדם קרוב,

אהוב נפש אותו אנו צולבים בכדי להציל את עצמנו.

ולפעמים אבל ממש לפעמים אהבה זה הידיעה הפתאומית, הצצה כאילו משום מקום, של למה אנחנו צריכים אהבה מלכתחילה.

של למה אלוהים ברא אותנו כאלו חלשים, עצובים ובודדים. כל אחד על האי הבודד שלו. עזוב ומפוחד.

הידיעה בדבר הסוף הבלתי נמנע של הכול והיכולת לבלוע את הידיעה הזאת בהבנה.

כאילו מתוך קבלה של איזה גורל בלתי נראה שנחתם בדם לפני שהגענו לחיים האלו.

חוזה שאחד הסעיפים שלו היה לשכוח אותו ביחד עם כל מה שקדם לו.

"תגיד צ'ייז"

נולדתה,

Plain White T's - Hey There Delilah

לפי אבן שושן אהבה אפלטונית היא:

"אהבה רוחנית טהורה, שאינה חושנית"

כמה רומנטי. אהבה כשיחה, ידידות והחלפת ראיונות אל תוך הלילה.

זה מה שאפלטון חשב על אהבה רוחנית בכל מקרה.

אבל..

מה אפלטון ידע על אהבה בכלל?

כן פלאטו, אפלטו, אפלטון זכור הרבה בעיקר בזכות הראיון שלכל דבר ביקום יש צורה אידיאלית מושלמת אשר מייצגת באופן מושלם את הראיון, המטרה או המשמעות של דבר זה.

לדוגמא יש לכם שולחן בבית. אבל זה לא שולחן מושלם כי לאותו שולחן יש גם צורה מושלמת. צורה אותה אפלטון מכנה ההתגלמות המושלמת של ראיון השולחן.  

אז אם אהבה היא אקט בו אני נמשך, נפתח ונכנע לאותה תחושה של איחוד עם מישהו אז מה שאני עושה לפי פלאטו היא רק צורה חלקית של אותו ראיון מושלם של חיבור.

הצורה המלאה שלו תהיה משהוא בסגנון של אופוריה רוחנית שתתבטא בשלל מגוון של תנועות גוף, מבטים וקולות. שידמה בהרבה למופע של טרובדור בפני קהל מצומצם של חברים קרובים.

ואז ביריד:

"אז איפה הסקס נכנס?"

שאל האיכר.

..

שאלה טובה איכר. אבל פה אנו כבר נכנסים להגדרות. באופן טבעי אהבה היא משהו שגורר אחריו את תחושת המשיחה והרצון לאיחוד, קירבה וחציית גבולות שרק סקס, לוהט, מעלה אדים יכול לתת (מותנה בניסיון המשתתפים). אז מהבחינה הזאת סקס הוא מאוד רוחני.

"איוולת"

"הדבר היחיד שאני נושקת לו בבוקר לאחר מכן היא הכרית שלי!" צעקה העלמה (לשעבר) לדאבונו של אביה.

אני מבין את כאבך גבירתי, וכן זה נכון שגברים רבים מסתכלים על נשים כלא יותר מזוג גבעות בשדה קרב אותם צריך לכבוש, לסמן כטיריטוריה שלהם ולהמשיך הלאה. אבל זה אך ורק מעיד על חוסר ביטחון ורצון מתמיד להוכיח את עצמם בפני עצמם.

גברים יקרים, תפעלו מהמרכז ותראו את הנשים שלכם מחייכות הרבה יותר.

"כמה מחוכם מצידך פרופסור.. "

פלט לו הילד זב החוטם. "אבל מה תגיד לאחותי שנסעה לכפר והתנפחה לה הבטן אחרי האהבה הזאת שלך?"

אגיד כן אגיד לה שתאהב עם הראש ולא עם הלב כי זו התמצית, המשמעות והעיקר באהבה אפלטונית.

ואני בינתיים צריך ללכת, הלא יש לי ויכוח עם אוייבי המר פלאטו בעוד כשעה ועדיין לא הספקתי לסעוד אם מורי הרוחני זינו. אגוזי ברזיל כמיטב המסורת הסטואיקנית.