שיפור עצמי זה אוננות
|
| 4/2007
קורט וונגוט בתטואן
מחווה למואיז בן הראש.
עד היום אני זוכר את הקורט וונגוט שהיה לנו בתטואן,כשהיה מגיע אלינו קורט וונגוט מירושלים,ומביא עמו ניחוח של ארץ ישראל.
והיה הרב לוחץ את ידו בחיוך ושפמו העבות של קורט וונגוט היה מתקשר ומסתבך בזקנו של הרב כשהיו נושקים זה ללחיו של זה.
ובליל שבת היה דורש קורט וונגוט בנפלאות הדת הבוקונסטית ובספרי סידנא טראוט,והיתה הקדושה עולה מן הרצפה והאור אוחז בקהל ועיניו של וונגוט בוהקות נוגה רך עד שנדמה היה עלינו שתטואן כולה אינה אלא עריסת חתול ירושלמית.
ואחר היינו מתפללים בעברית ובחכֵיתִיָּיה
ניב מעניין של לדינו בו מעורבים מילים קלינגוניות עתיקות,נצר ממורשתנו ההררית,וביום ראשון שאחר הפסח היינו יוצאים לשדות הפסטורליים שהקיפו את תטואן,ותחת עצי האשוח והבוקיצה היינו שוחטים כבשים ועושים לנו ארוחת בוקר של אלופים ס"טים,והרב היה מורה לקורט וונגוט בהילכות השחיטה ובית המטבחיים,שאין כחכמי תטואן בחכמת השחיטה,וקורט יושב למרגלותיו וכותב.
ובכלל אצלנו בתטואן היה מגניב והערבושים מצצו לנו וכל יום היה חג המולד והיה יורד שלג של זהב בכל יום חמישי,ואליהו הנביא היה מביא מתנות לילדים לבוש אדום.
לא כמו פה בישראל שהכל חרא ואשכנזים חארות ואם היו אומרים לנו קודם לא היינו באים,שהשתן של הגמלים בתטואן טעם של גן עדן היה לו.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
