welcome to my life

טוב, אז... 2007 התחילה אצלי ממש חרא...

מאז 2007 כל החיים הסתבכו לי, חלק בגללי, חלק לא אבל... עדיין...

וכפי שאני שמה לב, זה לא הולך להשתפר בזמן הקרוב....

מחר אילת ל3 ימים... פאק, למה?? טוב, אני אנסה לנקות את הראש או משהו....

יהיה חסר טעם לנסות לתקשר איתי בימים האלה, או בכללי, בזמן הקרוב....

כי לא ממש יש לי כח לדבר....

לא מזמן ירד גשם, היום לפני איזה כמה זמן....

הסתכלתי בחלון, אחר כך רציתי לחפש שירים במחשב, מצאתי שיר בלי שם, רציתי לבדוק מזה השיר הזה, ו..... טוב, הנה המילים....  :::

i snova dojd' v okne,

clovno sliozi iz glass,

vse misli o tebe,

v poslednii raz.

ya vspaminau tvoi ryki

vspaminau golass tvoii

i znau 4to s tobou ktoto drugoii.

v maiom serdtse toska,

eo zamenit pe4al,

ti ne lubiw menya,

no mne jizni ne jal'

vit' ostanewsia tu na etoi grewnii zemle,

mojet bit' pogrystiw, vspomniv obo-mne,

mojet daje splakniow, kogda uznaew 4to so-mnoii,

mou pe4al ti poimiow, no ya ne bydy staboii.

ya ne yvijy zakat, ya ne yvijy rosvet,

ya ne ysliwy te pesni 4to bili ne speti.

ya ne yznay mesta, gde ne smogla pobivat',

i prosti za slova, 4to ne yspela skazat'

no esli ti pozvoniw' i ne poly4ew otvet,

da, ne vini sebya v tom, 4to menya bolwe net...

lybov', s toboii, bila, mi4toii, lybov' jiva, no ya ywla. lybov'...

no vot probili 4esi,

eto zna4et, pora.

i v poslednii raz, ya vzgleny iz okna,

obletela lestva, s derevyah golix davno,

skoro vepodet sneg, ya ne yviju evo.

ya posmotru na tvoii portret, i brizgnyt sliozi iz glaz,

ya ulibnys' tebe, v poslednii raz,

ya vozmy stal'nou britvu,

v vany lyagu na dno,

perereju sebe veni, mne yje vso ravno.

objigauwei garya4ii vdrug pokajetsa voda,

ya ne vernys' k tebe, teper' yje ne kogda.

s kajim novam ydarom, serdtse biotsa slabeii

i iz slabeuwivo tela, krov' yxodit bistrei.

ya yje po4ti miortvaya, i ya 4ystvou pakoii,

i ya sliwy kak smert' menya zaviot za saboii.

ya teryau 4ustva jizni, moii istiog poslednii 4as,

no ya wipnu tvaio imya, v svoii poslednii raz.

lubov', s taboii, bila... mi4toii... lubov'.. jiva.. no ya... uwla.. lubov'... lubov'..

....'LUBOV

Девушка: Помедленней, мне страшно

Парень: Нет, ето весело

Двушка: Помедленней, мне страшно

Парень: Нет, ето весело

Двушка: Ничего подобного ,пожайлуста, ето слишком страшно

Парень:Тогда скажи мне что меня любишь

Девушка: Хорошо, Я люблю тебя, тормози

Парень: Теперь обними меня очень сильно

-Девушка обнимает его-

Парень: Можеш снять мой шлем и надеть его на себя...он мне надоел

(В газете на следуйший день)

"Мотоцикл разбился о здание из-за неполадки в тормозах. на тот момент на нём было два человека,и лишь один выжел."

На самом деле, на половине пути по дороге, парень осознал, что тормаза сломаны, но он не хотел, чтобе девушка об етом знала. Вместо етого, он попросил её сказать,что она его любит и обнять в последний раз. Затем он заставил её надеть его шлем, чтобы она осгалась жива, несмотря на то, что ето означяло его

смерть.

תסיקו מסקנות משלכם.....

מהבלוג של סווטיק

נוסף בעריכה::::

לקחתם פעם רגע בשביל לא לעשות כלום?... עצרתם פעם בשביל להסתכל על מה שמסביב? להסתכל על הטבע, החיות, או פשוט ... על החיים....?

תהיתם פעם איך הכל קורה? לאן הכל הולך??...

אני כן... ואני לא מצליחה להבין....

איך? למה?...

כל מה שקורה, קורה לטובה, ככה זה? אני כבר לא בטוחה... למרות שאני חייה עם המשפט הזה... אני כבר לא הכי בטוחה בעולם שזה באמת ככה....

לאן הכל הולך?. איך אפשר ככה לאבד אנשים?..

איך אנשים יכולים ככה ללכת?? ברגע אחד הכל משתנה... "לפני כמה דקות הוא היה לידי, איתי... החזיק לי את היד.... חייך אליי..." אני זוכרת את המילים האלו...

אני זוכרת איך הם עברו לי בראש....

אבל זה לא הולך להיות יותר...

שום דבר מזה... הכל תמיד משתנה...

ובד"כ משתנה לרעה...

לאן הכל הולך?? לאן הזמן בורח לנו...?

אנחנו גדלים, מתבגרים... ומה אנחנו עושים עם עצמנו? כלום. פשוט כלום....

קוראים לי ווליצקי נטליה, ואני גרה בעיר קטנה בשם דימונה... לא כולם מכירים אותה, עיר ממש קטנה... והכל פה חוזר על עצמו שוב ושוב ושוב... אני מניחה שבמקומות אחרים העולם הכל שונה, האנשים המצבים, המנהגים... אבל הדברים האמיתיים בחיים תמיד נשארים כמו שהם....

הכעס..

השנאה..

האהבה....

השמחה...

האושר...

הדמעות....

הכאב.....

הבלבול...

האובדן...

בכל מקום זה יהיה ככה...

אבל בעצם... כל האחד מהדברים האלא מתקשרים אחד לשני..... הדבר הכי קטן יכול לגרום לשרשרת אירועים מצעים או משמחים... אבל הדבר הכי קטן, והכי אווילי, יכול לגרום לדברים הכי גדולים לקרות...

חיוך אחד יכול לגרום למישהו להתאהב בך, ולשנות לו את החיים לגמרי... מילה אחת יכולה לשנות הכל....

לא משנה מה קורה באיזה מקום, העולם ממשיך להסתובב.... החיים ממשיכים.... ומפה בעצם באה אליי המחשבה....

"העולם לא צריך אותי....... אז למה אני עדיין פה?... למה אני עדיין חיה? למה לא נתנו לי ללכת ביחד איתו...?"

יש המון דברים שאני לא מבינה, וכאנרה גם בחיים לא אבין.....

אבל..... החיים ממשיכים, עוברים שנים..... הכל משתנה.... אבל... בכל זאת נשאר כמו שהיה....

עברו 6 שנים.... אבל הכאב עדיין קיים, הפצע עדיין טרי, ואני עדיין לא מצליחה להתגבר.... ועדיין לא מצליחה להבין.... כנראה שאני גם לא אצליח....

אומרים שיש ירידות ועליות, נכון??? לא יודעת למה, אבל אני מרגישה בירידה משמעותית כבר הרבה זמן.... ואני לא מרגישה שזה עומד להשתנות בקרוב.... לא מבקשת עזרה... אבל לפעמים חושבת שאולי אני אצטרך אותה....

הרגשת הריקנות והחוסר מודע לאט לאט הורגת אותי....

אותם הריבים השטותיים.... לא עושים לי טוב.... אומרים שצריך להשאיר את העבר בעבר... אבל כשחושבים על זה באמת, אז... עולה השאלה... "איך?" ובאמת... איך אפשר להשאיר דברים כל כך גדולים, משמעותיים וכואבים בעבר? אי אפשר לשכוח....

אומרים שהכאב נעלם עם הזמן.. אבל לדעתי זה לא נכון... לדעתי עם הזמן... הכאב נהיה יותר גדלו...

ואז... פשוט.... הוא לא עובר ולא נעלם, אלא פשוט מתרגלים אליו...

אז זה מה שאני אמורה לעשות?. להתרגל??.... לא עוזר... עדיין כואב... ותמיד יכאב... לא משנה כמה זמן יעבור...

בקיצור, אני לא ממש יודעת מה להגיד... אני גם לא יודעת מה כתבתי... אני פשוט ממשיכה לכתוב, כאילו שהידיים עובדות במקומי... עוד כמה ימים אני אקרא את מה שכתבתי... ואולי זה ישמע לי טיפשי, אולי זה ישמע לי נכון... מי יודע?? האמת, אולי לחלק זה ישמע ככה וחלק ככה... לכל אחד יש את הדעה שלו, ואין מה לעשות לגבי זה...

אי אפשר לשנות דעה אמיתית של אנשים... ואנשים עם דעה אמיתית לא יביאו לאף אחד לשנות להם אותה....

טוב, קיצר, נמאס לי.... זה פשוט חסר תועלת...

יאללה.... ביי חבר'ה... אוהבת אותכם....

3>