לקח לי כמה ימים לתפוס את בעלת הדירה שלי (שעוד מעט תהיה לשעבר).

האינטואיציה שלי שאמרה לי שתעשה לי צרות צדקה.

אתמול נסעתי להורים שלי, רציתי לקחת משם כמה דברים שבסוף למעשה לא לקחתי. דיברתי איתה בטלפון (רק חבל שלא שמתי על ספיקר ככה גם אמא שלי הייתה שומעת כל מילה שהיא אמרה לי), אמרתי לה שאני רוצה לעזוב את הדירה והיא התחילה לתקוף! אמרה שאני לא יכולה לצאת מהדירה שהתחייבתי לה בע"פ וזה שווה מבחינתה כמו התחייבות בכתב, שלפני חודשיים אמרתי שאני אשאר עוד שנה שלמה (אבל אז היא לא אמרה לי שהיא מוכרת, היא אמרה את זה רק לפני שבוע). אמרתי לה שאני לא מוכנה לגור בדירה שהולכים למכור אותה ושהיא תראה אותה מתי שהיא רוצה לאנשים שאני לא נמצאת בבית (אגב גיליתי שלפי החוזה היא צריכה לתאם איתי דבר כזה), אמרתי לה שאם היא הייתה אומרת לי לפני חודשיים שהיא מתכננת למכור הייתי אומרת לה ישר שהיא עוזבת, אז היא אמרה לי תשכחי מזה שאני מוכרת, מותר לי להראות את הדירה למי שאני רוצה במשך השנה, אני אמכור אותה שייגמר החוזה שלך את כבר התחייבת בע"פ. היא דיברה אלי בצורה הכי מתנשאת שיצא לי שמישהו דיבר אלי אי פעם, בחיים לא דיברו אלי בצורה כזו מזלזלת, אני הייתי בהלם מזה. למזלי העבודה שלי לימדה אותי להשאר אסטרטיבית, ככה שלא הגעתי למצב בכלל שהקול שלי רעד, ואמא שלי כל הזמן הייתה ליידי, בעלת הדירה דיברה כל כל חזק שאמא שלי כן שמעה חלק מהדברים, במיוחד הצחוק המתנשא שלה שעשתה אותו בכוונה. אמרתי לה שאני אחזור אליה בקשר לזה.

השיחה הבאה שלי הייתה לעו"ד של ההורים שלי, יש להורים שלי חבר עו"ד שאליו הם פונים בבעיות משפטיות. הוא היה בישיבה ואמר שיחזור מאוחר יותר.

בינתיים נסענו לבית של ההורים שלי, ועוד כמה סידורים והתייעצות עם החבר הכי טוב שלי, שאמר לי להציב לה תנאים שהיא לא תוכל לסרב להם. כמו למשל שהיא תצטרך תוך חודשיים למצוא לי שותפים שאני אאשר, וכן אם היא רוצה להראות את הדירה רק כשאני נמצאת בבית, וכן שהיא לא מוכרת בשנה שאני גרה שם.

הייתי אצל שכנים של ההורים שלי להוציא משהו מהאינטרנט, אמא שלי הייתה בבית, ובאה להגיד לי שהיא דיברה עם שרית (זה שמה של בעלת הדירה) והיא מוכנה שאני אצא מהדירה. אמא שלי פשוט שאלה אותה מה יוצא לה מזה? כי לא יוצא לה מזה כלום, היא משלמת 2/3 מהארנונה והוועד בית ואני משלמת לה 150$ לא נשאר לה כלום ביד. הדבר היחידי ששרית לא הבינה, זה למה אני מוותרת על דירה, חדשה יחסית, בעלת 4 חדרים, מרוהטת ברובה, שאני משלמת עליה רק 150$ לחודש. היא לא הבינה שרע לי לגור לבד בלי אנשים מסביב, לא בטוחה שיש הרבה אנשים שיכולים להבין את זה, שלא טוב לי לבד, לא מבחינה אישית, אלא לגור לבד לגמרי, בידיעה שאין אף אחד בבית מלבדי, אני לא בן אדם עד כדי כך מתבודד וה-3 חודשים האלה בבית לבד עשו לי ממש לא טוב. אני במשך כל החיים שלי עד לפני 3 חודשים תמיד חייתי עם עוד אנשים בבית. זו הרגשה נוראית להיות לבד, לי לפחות עכשיו זה ממש לא מתאים.

אחרי השיחה שהייתה לי איתה, לא הייתי משנה את דעתי, היא גילתה את פרצופה האמיתי, באמת היא דיברה אלי בצורה מגעילה, אמא שלי אמרה לי שהיא ראתה את הבעות ההלם על הפנים שלי, אבל בקול שלי לא שמעו שום שינוי. בחיים שלי לא הרגשתי ככה, זה היה מבזה, זה נועד להשפיל, ולא ציפיתי ממישהי כזו שאמורה להיות משכילה לדבר אלי בצורה כזו, בכזה חוסר כבוד, זה בעצם מה שהפריע לי ההתנשאות הזו והחוסר כבוד המופגן הזה שהיא הראתה.

עכשיו כל שיחה שיש לי איתה, יש לי מאזין על הקו השני, היום כשדיברתי איתה, אמא שלי שמעה את כל השיחה דרך הטלפון השני, שרק לא תעשה לי עוד פעם סרט כזה. זה היה מלחיץ לאללה!

זהו, השבוע אני אמורה לחתום על חוזה חדש לדירה החדשה שמצאתי (כבר שלחו לי עותק במייל).

אני גם רוצה לצבוע את החדר שם שצבעו הלבן הנוטה לצהבהב לא ממש מוצא חן בעיני, חשבתי על משהו עליז יותר, בהתחלה חשבתי לצבוע אותו כמו החדר של אחותי (שהיה החדר שלי) בבית של ההורים שלי בסגול לבנדר וסביב החלונות מסגרת בצבע צהוב כתמתם, אבל האמת בא לי על צבע תכלת-אפרפר כזה, ומסגרת כתומה מסביב לחלון.

השותפים בדירה החדשה הם ממש אחלה, כבר ביום ראשון ישבנו יחד והיה סבבה לגמרי.

עכשיו רק נותר לקבוע יום שבו אני אעביר את כל הדברים (יום רביעי הבא כנראה).

ולקוות לטוב

תחזיקו לי אצבעות

את המזל טוב תשמרו לאחרי שאני אחתום חוזה...