RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
נובמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 11/2008
ואחרי זה איך אפשר בלי
עשרה דברים שאני אוהבת במיוחד:
1. המשפחה שלי
כי כמה שהם יכולים להיות מעצבנים (AKA אמא שלי) או חופרים (AKA אח שלי) או
סתם סובלים מדאגת יתר (AKA אבא שלי), הם המשפחה שלי והם תמיד יעמדו שם
לצידי (או לפחות הם משתדלים לעשות את זה בשנים האחרונות). למרות האי
הסכמות ביננו, למרות חילוקי דיעות, למרות שאנחנו רחוקים שנות אור מלחשוב
אותו הדבר. אני יודעת שהם אוהבים אותי בלי תנאים (רק מה לעשות שלפעמים קשה
להם להראות את זה).
ואחותי הקטנה, היא אגב, לא עושה שום דבר שמעצבן אותי (היא רק משגעת את ההורים שלי  ) ואני מתה עלייה. לא להאמין שמקן הקוקייה (AKA הבית של אמא ואבא שלי) יצא משהו כזה טוב!!!
* קן הקוקייה, כי לפעמים באמת מרגיש משוגע שם בבית (ולפעמים אחי עונה
בטלפון "בית משוגעים שלום")
** קן הקוקייה כי בדייט הראשון של ההורים שלי הם הלכו
לראות את הסרט הזה, ואני שואלת את עצמי, האם מישהו ישב למעלה וצחק על זה
2. החברים שלי
כי עם כל הכבוד למשפחה שלי יש דברים שאני לא אבוא ואספר להם. ובדר"כ שהמצב
רוח שלי ברצפה (מה שקרה לצערי בשנים האחרונות) חלקם מאוד יתאמצו רק כדי
להצחיק אותי קצת ולא יטיחו ביקורת, כי הם פשוט יודעים לפעמים להיות שם. הם
אלה שישמעו אותי בוכה להם (טוב נו אני לא בוכה באמת בטלפון) כשרע לי או
צוחקת כשטוב לי. וכן הם צריכים "לסבול" ממני שיחות טלפון של מינימום חצי
שעה אם אני צריכה מישהו לדבר איתו.
3. לקרוא ספרים
אני אוהבת לקרוא ספרים, אני קוראת בערך מגיל 4, וספרים הם אחת האהבות הגדולות שלי.
אני לא יודעת מאיפה זה הגיע כי אף אחד מהאחים שלי לא מחבב ספרים יותר
מדיי, גם לא אבא שלי. אבל אמא שלי חובבת ספרים נודעת, הפכה אותי לתולעת
ספרים. וכן אני קניתי לה ליום הולדת 2 ספרים (שבטח אני אגנוב לה אחרי שהיא
תסיים לקרוא אותם).
כשהייתי קטנה אמא שלי תמיד הייתה מקריאה לי סיפורים לפני השינה, אני לא
ממש זוכרת את התופעה הזו עם אחי, ובטח לא עם אחותי. אמא שלי טוענת שעם
הילד הראשון עושים דברים שלא עושים עם הילדים שבאים אחר כך, ובעיקר מאשימה
בזה את הגיל שבו כבר אין ממש כוח לזה. אני זוכרת טיולים לספרייה ובחירה של
ספרים, ואני בטוחה שהיו כמה ספרים שאמא שלי נאלצה להקריא לי יותר מפעם
אחת. האמת שגם היום יש ספרים שיוצא לי כל כמה שנים לקרוא שוב.
4. מוזיקה
מוזיקה זה משהו שתמיד נמצא לי בחיים, אפילו עכשיו שאני כותבת את שורות אלה מתנגנת מוזיקה ברקע.
התחלתי ללמוד לנגן בגיל 4, הלחנתי בגיל 10, הייתי זוכרת את כל השירים
שניגנתי בעל פה, השתתפתי בלא מעט קונצרטים, עד שהחלטתי שאני צריכה עוד
דברים בחיים חוץ ממוזיקה (אנשים שמנגנים, זה לוקח לא מעט זמן מהחיים שלהם
באימונים על מנת להגיע לשלמות), וגם נמאס לי שהמשפחה שלי עושה פסיטבל שלם
סביב זה שאני מנגנת (נפלאות התבונה של גיל הטיפשעשרה). זה היה בסביבות גיל
14, שמאז בערך לא ניגנתי (אבל לא שכחתי). ומוזיקה אני תמיד שומעת.
וכן, אני אוהבת את רוב סוגי המוזיקה.
5. אנשים אמיתיים
הכוונה לאנשים כנים, שאומרים את האמת, לא משתמשים בציניות ו/ואו צביעות כדי להסתיר את הכוונות שלהם.
החיים הם כמו הצגה, רק שבחיים לרוב אנחנו צריכים לחשוב 20 אלף פעם אם מי
שנמצא מולי אומר לי את מה שהוא אומר כי הוא מתכוון או רק מתוך הצגה.
לא היה הרבה יותר פשוט אם אנשים היו פשוט אמיתיים בלי כל המשחק הזה שיש מסביב?
6. אוכל של בית
יש המון משפחות שבהן האוכל היחיד שהילדים אוכלים הוא שניצל ופירה ו/או נקניקיות וצ'יפס וכד'.
זה לא שלא היו דברים כאלה בבית של ההורים שלי, אבל כל יום היה אוכל אחר.
המשפחה שלי מבחינה עדתית היא ערבוביה של אנשים שהשורשים שלהם הגיעו
ממדינות שונות (כן אני מודה שהצד האשכנזי שולט), ואי לכך האוכל במחוזותינו
היה מורכב מערב רב של תבשילים עדתיים כאלה ואחרים.
אבל זה לא רק אוכל כדי לאכול, יש אוכל ולא משנה איך הוא נראה, שזה מהסוג של האוכל שלוקחים ביס, ונאנחים כי טעים!
גם אמא שלי וגם אבא שלי מבשלים ואופים (אבא יותר טוב מאמא, כי אמא עושה מהר מהר ואבא משקיע בפרטים הקטנים).
אחד הדברים שאני זוכרת בתור ילדה קטנה שאנשים היו באים אלינו זה בשביל
הזיתים שאבא שלי היה עושה, ובשביל החמין של אמא (שגם לאבא הייתה בו יד
ורגל אבל בעיקר אמא). וכמובן איך אפשר לשכוח את העוגות שמרים 
7. את המקצוע שלי
הרבה אנשים עובדים כי צריך לא בהכרח במקצוע שהם אוהבים, אצלי זה לא ממש ככה.
אני עובדת בתחום המחשבים (תחום מאוד נרחב) כבר 9 שנים.
אני חושבת שמי שהכיר אותי בתור ילדה ונערה בחיים לא היה חושב שאני אגיע לתחום הזה.
ממישהי שהתעסקה המון עם אומנות (מוזיקה וציור בעיקר) הדרכת טיולים (בעיקר
טיולי אתגר), כשהמקצוע המורחב שלי בתיכון היה ארכיאולוגיה, מתמטיקה נראתה
כמו סינית, והיה סיכוי יותר גדול לתפוס אותי במדבר יהודה על איזה חבל עושה
סנייפלינג. האם הפכתי ל-computers geek?
את הדלת לעולם הזה פתח לי צה"ל, זה לא שלפני כן לא ידעתי מה זה מחשב, אבל
הוא שימש בעיקר למשחקים ועבודות לביה"ס, ולא בתור כלי עבודה לכל דבר.
בתקופה שאני התגייסתי לצבא, נשים היו עושות טירונות (3 שבועות באוהל) ותוך
כדי הטירונות היו מבשרים להן מה הן הולכות לעשות בצבא כשאין ממש אופציה
לערער על "רוע" הגזרה. אותי שלחו לעשות קורס בממר"ם, משם הגעתי לשרת
ביחידה מסויימת, שם הייתי חצי מהשירות ולאחר מכן עברתי ליחידה אחרת.
איש מאוד חכם אמר לי ביום שהגעתי לאותה יחידה שכוחת אל שאני יכולה לעשות
עם עצמי שני דברים, להתבאס מזה שאני פה ומהמקצוע שזרקו עלי או לקחת את זה
בסבבה ולהרוויח מזה משהו. בהתחשב בעובדה שאני עדיין נמצאת באותו תחום (לא
בדיוק באותו מקצוע שהתחלתי בו) אתם יכולים לנחש באיזו גישה נקטתי.
אחד הדברים היפים בצבא זה שאפשר ללמוד שם הרבה גם בלי קורסים, ככה שנפתח
בפני עולם שלם של ידע, ובתור אחת שהיא אוטודידקטית (יכולת למידה עצמית זו
יכולת נדרשת שהיא ממש must במקצועות המחשוב) פשוט למדתי דברים לבד.
ואה, כן בגלל זה אני עושה מילואים (למרות ש-4 ימים נראה לי סבבה לגמרי).
8. דברים יפים
משום מה יש לי חוש מפותח לאסטטיקה.
דברים יפים זה לא רק אומנות, זה המון דברים.
זה כשנכנסים לבית ואפשר להבין המון דברים עליו רק מאיך שהוא נראה מבפנים.
זה כשפוגשים בן אדם ואפשר להבין עליו איזה סוג של בן אדם הוא מאיך שהוא מתלבש.
זה לא צריך להיות מורכב, גם דברים פשוטים, כמו שקיעה על שפת הים, יכולים להיות מאוד יפים.
ועל דברים יפים גם נעים להסתכל.
9. להיות שונה מאחרים
טוב זה לא שאני איזה חייזר קיקלופ ירוק, אבל אני לא אוהבת להיות חלק מהשבלונה של מה שנקרא הסטנדרט.
אני חושבת שכבר כמה שנים טובות אני יכולה להגדיר את עצמי כ-outsider-ית.
כשהייתי קטנה הייתי טום בוי, בעוד כל הבנות הלכו לחוגי ג'אז ובלט, אני שיחקתי כדורגל/כדורסל והייתי בחוג לג'ו ג'יטצו.
בגדים בצבעי ורוד/סגול היו בהחלט מחוץ לתחום.
כשהגעתי לתיכון היה לי שיער ארוך ארוך עד לברכיים, עד שיום אחד החלטתי על קצר.
השיער שלי ספג את כל צבעי הקשת האפשריים, במיוחד אלה שרשומה לידם המילה זוהר.
לבשתי ג'ינסים ובגדים קרועים כשכל הבנות התייפיו עם מכנסיים וחולצות צמודות ודפקו הופעה לביה"ס.
עד היום אני לא ארגיש בנוח בתוך שמלה.
להתאפר? אמא שלי שלחה אותי לסדנה כשהייתי בת 12 (שלא לימדה אותי יותר מדיי) והיום את רוב הטיפים אני לוקחת מאחותי שהיא כזו בת בת.
אז היום אני מאוד רחוקה מלהיות טום בוי, אבל עדיין אני חושבת שתמיד יש דרך
להוציא את עצמי מתוך השבלונה, להיות קצת יוצאת מהכלל. ומספיק שיש לי
פירסינג בגבה בשביל לגרום לאנשים להרים גבות ולשאול "למה הדבר הנורא הזה תקוע בפנים היפות שלך".
10. ילדים
לא זה לא שעכשיו תראו אותי עושה קוצי מוצי לכל ילד ברחוב, אני ממש לא כזו.
בכלל שנים שאבא שלי היה בטוח שאני שונאת ילדים (אחד ה-Xים שלי ממש לא אהב, ובאותה תקופה התרחקנו מילדים וסביבתם כמו מאש).
אני לא חושבת שצריך להסביר למה, ילדים הם דבר פשוט מדהים.
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
