האמבציל חמום המוח, שיוצא לי לדבר עליו לצערי יותר מדיי לאחרונה, החליט לרדת עוד יותר נמוך. באיזושהי החלטה מוזרה שלו, הוא החליט שהוא רוצה לדעת בדיוק כמה זמן לוקח לי לעשות כל דבר שאני עושה בעבודה ושאני אתעד את זה בדו"ח. כאילו שאין לי דברים אחרים לעשות בחיים. כאילו שאני איזו ילדה קטנה שלא מסוגלת לנהל את עצמה. האמת זה משפיל ומעליב. אני יותר מחצי שנה עובדת שם, אף אחד לא ביקש ממני לעולם דבר כזה, במיוחד בגלל שהעבודה שם באה בפיקים. וכן זה לא אמור להיות כלא.
הוא מחפש אותי, זו לא שאלה, זה בא מתוך ידיעה
כי הבקשה התמוהה שלו, המעליבה שלו נועדה בדיוק לחפש את המקום שבו אני אפול.
מתוך שיחה עם הבוסית שלי (הועתק מהמסנג'ר):
D says:
היי
D says:
התעוררתי
D says:
ראיתי את מה שכתבת
n_lee™
says:
שמעי, זה דיי שקוף
שהוא מחפש אותי עכשיו
D says:
אני מבררת מה העניין
n_lee™
says:
זה לא נעים לי בכלל
D says:
אני יודעת
D says:
עזבי ותני לי לבדוק
n_lee™
says:
לא מספיק הצעקות האלה
שהיו בשבוע שעבר, שבחיים מישהו לא צעק עלי, השפיל אותי והעליב אותי בצורה כזו.
ועוד שחצי משרד שומע את כל זה.
D says:
הדר
D says:
אני מבינה את העצבנות אבל תני לי
לטפל בזה
D says:
ותודה
D says:
אני יוצאת למשרד אני יעבור כבר
לאסוף את הנייד לא לדאוג
D says:
ותרגישי טוב
D says:
ואל תיקחי את אפריים קשה מידי גם
עלי הוא יוצא לפעמים מול כולם
D says:
יום קסום לך
n_lee™
says:
כן, קצת קשה לקחת בן
אדם שמוגדר כמנהל שלי, שמאיים לפטר אותי, לא ברצינות
n_lee™
says:
האמת הייתי מעדיפה
שיהיה לי רק מנהל/ת אחד/ת ולא 4
D says:
נדבר על זה
D says:
אני בטוחה
D says:
נעבוד על זה
הבוסית שלי, הבת של המנכ"לים, שהיא גם היחידה מבין כל 4 המנהלים שיש לה מושג במה שאני עושה, היא אחד האנשים הנחמדים שם. היא למעשה היחידה שמבינה משהו מכל מה שאני עושה, היחידה שאני יודעת שהיא גם מעריכה מה שאני עושה.
אבל ללכת לעמוד מול האמבציל הזה, שחושב שכל העולם בידיים שלו, שהיא מודה שגם עליה הוא יוצא לפעמים
לא יודעת, נראה לי שאין לי הרבה מה לעשות פה, חוץ מלחכות לגזר הדין
לא באתי לשחק בחתול ועכבר
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
