|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
פברואר 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 |
הבלוג חבר בטבעות: | 2/2009
סוף שבוע
שקט, סוער וגשום מאוד.
כבר 3 או 4 שבועות, אני לא זוכרת כמה, שלא נסעתי להורים שלי
אין לי כוח ו/או חשק לנסוע עד לשם
גם הם יכולים להגיע לפה אם הם רוצים
סה"כ 20 דקות נסיעה ברכב
אבל יותר קל להם להגיד לי ללכת לרכבת, ומשם לקחת אוטובוס ומשם אולי ייקחו אותי
וכשיורד גשם ויש רוח וקר, זה לא בדיוק עושה חשק לצאת מהבית
רק להתכרבל בפוך
לאמא שלי יש מציאות מעוותת ומוזרה של הדברים
היא חפרה לי היום במשך איזה שעה על העבודה שלי
היא כל כך מפחדת שאני אאבד אותה, נראה לי אפילו יותר ממני
אולי זה מה שקורה לאנשים שחיים בבועה, ותמיד יש רשת בטחון שתתפוס אותם
בסופ"ש הזה החלטתי שאני לא אעצום עיניים, אלא אעשה משהו
המצב של השוק לא מזהיר, ככה שהסיכויים קטנים
אבל אני לא יכולה לסמוך על הבוסים שלי שיזיזו משהו בעבודה
כי תמיד לוקח להם יותר מדיי זמן לעשות משהו
וקשה לשנות הרגלים ישנים
ותמיד יש איזשהי סיבה למה לא או למה כן
אני לא יכולה לעבוד בסביבה שלא נעים לי לעבוד בה
בטח לא כשיש שם מנהל שהוא אלים (צעקות זה אלימות מילולית)
ולא בחרדה שמא אותו אחד יחליט למממש את איומו ולפטר אותי
גם לחיות תחת איומים זה לא נעים במיוחד
האזלת יד פה ממש מייאשת האמת
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
