|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2009
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2009
כשבראש שלי מתחוללת סערה
מצד אחד, ההגיון אומר להישאר בעבודה
כי אין עבודה אחרת, והשוק על הפנים, והסיכוי למצוא משהו קלוש
ומצד שני, נפגעתי מאוד מהיחס
זה מוזר שאומרים לך באותה נשימה שמאוד מעריכים אותך על העבודה שאתה עושה וגם נותנים לך מכה מתחת לחגורה. זה לא מסתדר יחד.
או שנכנסים איתי על דברים קטנים כמו נסיעות (אנחנו לא משלמים פר נסיעה כך אמרה המנהלת חשבונות, אבל לא נשלם לך על חופשי חודשי מלא)
מצד שלישי, האמון שלי נפגע גם
אני עובדת, אבל רמזו לי, שיכולים להיות עוד שינויים שקשורים אלי תלוי במצב הכלכלי
ושינויים לכיוון השלילי זה אף פעם לא טוב
גם המצב הכלכלי לא טוב בכלל
והמצב רוח שלי בירידה
זה לא נחמד לדעת שאני בסוג של "על תנאי"
נתונה למצב רוח של המנהלים, אם אני טובה להם עכשיו או לא
אם העבודה שלי שווה את הכסף או לא
אחרי הכל, אני לא עובדת ייצרנית בחברה, אני לא מכניסה להם כסף
אני יודעת שזה לא רק במקום שאני עובדת
ההורדה במשכורות
רק שבמקומות שאני מכירה הורידו ב-5%-10% לכל העובדים
ואצלי ירד 30% מהמשכורת, שזה הרבה ורק לי
ואין, אין פתרון
כי ההגיון אומר לשמור על העבודה בכל מחיר
ואין, אין לאן לברוח, כי אין שום דבר אחר במקום כרגע
אני כבר לא יודעת מה לעשות
איך שלא הפכתי את זה, לא מצאתי פתרון
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
