ובקצרה ADD וגם ADHD

ובתרגום חופשי לעברית הפרעות ריכוז וקשב והיפראקטיביות.

למי שלא יודע רוב האוכלוסייה בעולם "סובלת" מליקויי למידה כאלה ואחרים. רובם שייכים לקטגוריית הADD (ז"א בלי החלק של ההיפראקטיביות), כשאני אומרת רוב האוכלוסייה אני מתכוונת ליותר מ-75% מהאוכלוסייה.

כשאנשים היו בגיל של ההורים שלי, קרי סביבות ה-50, לא היו אבחונים לדברים האלה, ובכלל לא ממש ידעו מה זה. ילד שהיו לו ציונים נמוכים היה עצלן, וילד שהיא "על קוצים" כל הזמן היה נחשב לילד מופרע.

היום כשקצת התפתחנו, אנחנו יודעים שיש דבר כזה ליקויי למידה וכן אפשר לטפל בזה.

אני מכירה את הנושא הזה מקרוב, כי לאחי יש ליקויי למידה, האמת שגם לאחותי יש. אני היחידה שלא אובחנתי, מהסיבה הפשוטה שכנראה אין לי ליקויי למידה.

ליקויי למידה זה דבר גנטי, הוא עובר בתורשה וכמו כל דבר בגנטיקה לשני ההורים צריכים להיות הגנים האלה שגורמים לליקויי למידה.

במשפחה שלי אבא שלי טוען שאם היו מאבחנים אותו היו מגלים שהוא לקוי למידה, הוא סיפר לי שהוא היה בדיוק כמו אחי כשהוא היה קטן. בנות הדודות שלי (הבנות של אחות של אבא שלי), לשתיים מהן יש ליקויי למידה. מהצד של אמא שלי, לאחותה יש ליקויי למידה, היא אפילו אובחנה לפני מספר שנים, וזה דווקא היה טוב בשבילה כי היא הבינה למה קשה לה בלימודים.

לא נכנס עכשיו לעניינים הקטנים בגנטיקה, אבל בסופו של דבר הכל נמדד באחוזים.

גם בליקויי למידה גובה הליקויים נמדדים באחוזים.

לאחותי הקטנה למשל יש אחוז דיי נמוך של ליקויי למידה 20%, ולאחי מעל 80%.

אני תמיד אומרת שאני יצאתי עם דפקט, כי היום כשלרוב האוכלוסייה יש ליקויי למידה מי שאין לו הוא בעצם ה"חריג".

לכל מצב יש את הטיפול שלו. כשהיום הטיפול הנפוץ הוא בעזרת ריטלין.

אחי היה מהראשונים בארץ שטופלו בעזרת ריטלין.

לאחי גילו ליקויי למידה כשהוא הגיע לכיתה א'. הגננת שהייתה בגן שלו לא אבחנה אותו כמו שצריך. וכך ההורים שלי מצאו את עצמם רצים עם אחי לאבחונים שונים, שהם היו צריכים לממן מהכיס שלהם.

עד היום האבחונים לליקויי למידה יוצאים מהכיס הפרטי של ההורים. אין אף ביה"ס שממן את האבחונים האלה. מוסדות מוכרים שעושים אבחונים לוקחים בסביבות 3000 ש"ח לאבחון. יש גם מאבחנים פרטיים שהם לוקחים פחות. כאשר המחירים נעים מ1500 ש"ח ומעלה.

ובל נדבר על מורים פרטיים שמתאימים במיוחד לילדים ליקויי למידה. אחרי הכל לא כולם מסוגלים ללמוד, או יותר נכון להבין את מה שמורה רגיל מסביר.

היום יש מורים ללמידה מתקנת, ז"א שמלמדים את הילדים איך ללמוד, כי משום מה היום בבתי הספר לא עושים את זה.

פלא שרמת החינוך בארץ ירדה פלאים? וזה משהו שלא רק ילדים עם ליקויי למידה עושים, גם אלה שאין להם ליקויי למידה מגיעים למורים האלה.

ממה נובעים ליקויי הלמידה האלה, זו בעצם הפרעת ריכוז וקשב. תחשבו על זה שהייתם יושבים בשיעור או הרצאה ולא מסוגלים להתרכז במילים של המורה? יושבים לעשות שיעורים אבל לא מסוגלים לקרוא דף שלם.

והכל בגלל חומר שיש במוח ולא מופרש בכמות שהוא צריך להיות מופרש.

פה הריטלין נכנס לפעולה, הכדור הזה גורם למוח להפריש את החומר הזה בכמות שמתאימה לגוף.

לא כל מי שיש לו ליקויי למידה צריך לקחת ריטלין. אחותי הקטנה למשל, ריטלין גורם לה להירדם כמעט...

הריטלין בא בשני סוגי כדורים היום, אחד כזה שמספיק ל4-6 שעות והסוג השני שהוא ל24 שעות.

ריטלין לכשעצמו נחשב היום לסם ואסור לקחת אותו ללא מרשם רופא.

מי שנתפס תחת השפעת ריטלין ללא מרשם רופא נחשב כאילו הוא עצמו לקח סמים, שכן הכדור הזה נכנס לרשימת הסמים האסורים בארץ אלא אם כן הם נתנו ע"י מרשם רופא.

היתרון שיש בריטלין הוא ש24 שעות אחרי שלקחת אותו לא נשאר לו שום זכר בגוף.

מי שלוקח ריטלין בשביל לימודים בדר"כ לוקח את זה באופן יומיומי, לשעות הלימודים שלו.

אחי (היום בן 19) היה מטופל בריטלין מגיל 8 בערך.

אז כשהוא התחיל לקחת ריטלין זה היה בכלל משהו לא ידוע.

לא ידעו על תופעות הלוואי של זה. ועד היום אחי נמצא במעקב ניורולוגי.

אגב, ריטלין יכול לרשום ניורולוג או פסיכיאטר.

לעניות דעתי ניורולוג הוא סמכות שונה לגמרי מפסיכיאטר, שכן הבעיה היא למעשה בתפקוד של המוח ולא כמו הבעיות שמטופלות בתחום הפסיכיאטריה.

במשך כל שנות הלימודים של אחי הוא היה עם ריטלין והוא סיים תיכון, אמנם תעודת בגרות אין לו, אבל אני בטוחה שאחרי הצבא הוא יעשה את הבגרות האחת שהוא צריך בשביל תעודת בגרות. היום הוא בראש אחר לגמרי, בצבא...

אני חושבת שההורים שלי יודעים כל כך הרבה בכל הקשור לליקויי למידה. אמא שלי היא זו שהייתה עם אחי לאורך כל הדרך. היא זו שהסיעה אותו למורים פרטיים, לאבחונים, וישבה איתו על הלימודים.

כשרק גילו לאחי את הליקויי למידה לא היו כמעט מורים בארץ שלימדו ילדים ליקויי למידה. אמא שלי הייתה נוסעת עם אחי עד ירושלים בשביל מורה מיוחדת לליקויי למידה. למעשה אחי התחיל ללמוד רק בכיתה ד' כי לפני כן ההורים שלי ניסו את השיטה האלטרנטיבית, שמסתבר שהיא לא עובדת.

אחי עבר הרבה מורים, בעצם ההורים שלי השקיעו בו המון (מבחינה כלכלית) בלימודים, אבל ההוצאה הייתה משתלמת.

ואחי נשחב להצלחה של הריטלין, זה לא השפיע עליו בשום דבר, הוא צמח לגובה שלו (מטר שמונים ומשהו) וכל ההתפתחות שלו לאורך השנים הייתה תקינה לגמרי).

דובר פה בעבר על זה שליקויי למידה משפיעים על המצב החברתי. זה משהו שאני חייבת לשלול.

אין שום קשר בין ליקויי למידה למצב חברתי, זה לגמרי עניין של אופי.

אחי הוא אחד מהאנשים שתמיד מוקף בחברים, וזה לא משנה מה היו הציונים שלו בכיתה. גם אחותי שיש לה ליקויי למידה, ועד השנה למעשה היא לא טופלה והציונים שלה היו ברצפה, היא מוקפת חברים, למעשה המושג הנכון עליה הוא "מלכת הכיתה" כולם רוצים להיות בחברתה והיא תמיד עושה ויוזמת המון דברים.

היום לאחותי יש שיעורים פרטיים בכל מיני נושאים, מסתבר שהביה"ס שהיא לומדת בו די ירד ברמה מאז שאני למדתי בו. והמורים לא שמים לב לרמה של התלמידים כמו שצריך. לאחותי יש למידה מתקנת, וכן שיעורים במתמטיקה ובאנגלית.

האמת היא שאני הערתי להורים שלי על הבעיה במתמטיקה, אמרתי להם שזה לא הגיוני שילדה בכיתה ח' לא יודעת לעשות שברים. ובאנגלית היא לא ידעה לקרוא כמעט כלום, בקושי את הABC היא ידעה בע"פ. היום בעזרת שיעורים פרטיים מעלים את הרמה שלה לרמה של כיתה ח', כדי שהיא תגיע לתיכון לפחות ברמה סבירה. ולא להאמין איך שאחותי משקיעה בלימודים, עכשיו מיוזמתה.

אני חושבת שלכל ילד יש את הכשרונות שלו.

בין אם הוא לקוי למידה ובין אם לא.

לאחי למשל יש זיכרון צילומי

זה משהו שהוא עושה באופן טיבעי ואני למדתי להשתמש בשלי

לי יש יכולות אוטודידקטיות, שזה אומר יכולת למידה עצמית

אני מסוגלת לשבת עם כל חומר שבעולם וללמוד אותו לבד וגם להבין את מה שאני לומדת (ועדיין אני הולכת למכללה פרטית כדי ללמוד שם פיזיקה, יותר טוב לי לימודים בקבוצה ולא לבד).

היום כאשר אמא שלי הפכה למומחית בכל העניין של ליקויי למידה, היא מכירה את כל המורים שמתאימים לכל מקצוע וגם יש לה קשרים עם אנשים שמכירים אנשים.

השבוע למשל דיברי בעבודה עם לקוחה שאבחנו אצל הבן שלה ליקויי למידה, במקרה יצא לי לדבר על זה איתה, לגמרי במקרה והיא כל כך התרגשה כמעט בכתה לי, נתתי לה את הטלפון של אמא שלי שתדבר איתה (האמת שלא בדקתי אם בכלל הייתה להן שיחה) בגלל שהרבה אנשים לא מכירים את הריטלין והשפעותיו והם לא ששים לתת לילד שלהם כדור שלפני שנה ומשהו קראו עליו בעיתונים שזה סם לכל דבר.

בשנה שעברה הX שלי הלך לעשות אבחון, האמת שאת האבחון הראשוני עשינו אצל חברה, אצל האישה מ"בעל ואישה חרדים" (היא מאבחנת פיסכוטכנית). ואח"כ הוא הלך לעשות אבחון יותר מקיף, וגילו שיש לו ליקויי למידה. מה שאותי עיצבן זה שהוא לא עשה עם זה כלום. הוא אפילו לא הלך לקבל מהאוניברסיטה את ההקלות שמגיעות לו.  אבל הוא תמיד היה כזה. מהאנשים שאומרים "טוב יש לי בעיה, ועכשיו כתוב שיש לי בעיה אבל אני לא הולך לעשות כלום בקשר לזה". למזלי, זו כבר לא בעיה שלי. ואם כבר הזכרנו את הנושא  אנחנו כבר בקושי מדברים.

כל מה שאני כתבתי פה, זה המבט שלי מהצד, בכל השנים האלה שההורים שלי היו עסוקים בליקויי למידה של אחי הם שכחו קצת שיש להם עוד 2 ילדים בבית, אחותי ואני. אני יכולה להגיד לכם שאני בקושי החלפתי מילה עם ההורים שלי מאז שהייתי בת 10. וזה שהיום אתם רואים שאנחנו ביחסים טובים זה נס לדעתי. כי רק בצבא הם נזכרו שיש להם בת גדולה בבית שיכולה תוך שניה לקחת את הרגליים שלה ולהיעלם להם מהחיים אם הם לא יעשו משהו, זה קרה שכמעט עברתי לגור עם החבר שהיה לי אז, שהיה מבוגר ממני ב9 שנים, זה מה שהעיר אותם בעצם.

אבל זה נושא שכבר דנו בו. והוא לא מתאים לפוסט הזה.

ליקויי למידה זו לא תופעה נדירה

היום יש דרכי טיפול בליקויי למידה מכל הסוגים

וילדים עם ליקויי למידה מסיימים תיכון עם תעודת בגרות וגם לומדים באוניברסיטה ועושים תארים בדיוק כמו אנשים שאין להם ליקויי למידה.

וצריך תמיד לזכור שהילדים האלה, הם מהילדים שצריכים דחיפה קטנה בשביל להצליח.

הם צריכים את התמיכה של ההורים והמשפחה כדי שיהיה להם הביטחון בעצמם, ברגע שהם תופסים את הבטחון הדרך להצלחה קצרה.

מקווה ששפכתי קצת אור על הנושא

תגובות יתקבלו בברכה