|
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 3/2010
לפעמים שומדבר מעניין לא קורה
סוג של שגרה כזו
השבוע הייתה הנחייה ראשונה של הקורס שאני לוקחת
מנחה נחמד, פתר לנו תרגילים מתרגילים שונים
מסתבר ששכחתי מתמטיקה, או לפחות חלק מסויים במתמטיקה
מי אמר קומבינטוריקה ולא קיבל?
אני בטוחה שזה ירד בבגרות (והנה חסרון של זה שמורידים חלקים מהבגרויות) ובגלל זה לא למדתי את זה אף פעם (לפחות לא בצורה כזו).
או שפשוט באמת עבר המון זמן מאז התיכון (11 שנים) וזה פשוט נמחק לי מהמוח מחוסר שימוש
אבל מסתבר שאני לא היחידה, רוב החבר'ה המבוגרים בקבוצה (בערך בגילי) לא זוכרים את הדברים האלה, אז כנראה שאני בסדר
קשה לי למצוא את הזמן ללמוד לפעמים, אני צריכה להכריח את עצמי
הקריאה בספר שקיבלתי מהאוניברסיטה נותנת את הבסיס, התרגילים את מה שבאמת צריך
לא יודעת מתקדם לי לאט מדיי
אני מרגישה כאילו המוח שלי עוד לא התעורר
חוץ מזה נפתחה ההרשמה לסימסטר קיץ, אני צריכה להירשם
עדיין חוככת בדעתי אם לקחת או לא לקחת קורס בסימסטר קיץ
בעיקר כי הסימסטר קצר יותר מהסימסטרים האחרים
ומצד שני אני לא רוצה לקטוע את הרצף של הלימודים
קניתי השבוע סלולרי חדש - Nokia N97
החלטתי לעבור חברה סלולרית
ההורים שלי נמצאים בדיל עסקי (ששייך למושב שהם גרים בו) וזה האמת נראה לי הרבה יותר משתלם
היום אני משלמת 350 ש"ח על בנק דקות של 550 דקות - דיברתי שילמתי לא דיברתי שילמתי, ושם על אותו מספר דקות יהיה לי משהו כמו 170 ש"ח שזה דיי משמעותי. חוץ מזה שם ככל שמדברים יותר העלות לדקת שיחה יורדת. אחי שמדבר המון בטלפון (2000 דקות שיחה) מקבל חשבונות של 500-600 ש"ח.
חוץ מזה שלהיות לקוח עסקי זה הרבה יותר משתלם (השירות יותר טוב)
הדבר היחידי שביאס אותי זה שלא יכולתי לבחור את מספר הטלפון שלי.
לא עשיתי העברה של המספר הנוכחי.
האמת זה מצחיק להגיד המספר הנוכחי כי יש לי 3 קווים (עכשיו 4) סלולריים עובדים.
כי אני עדיין צריכה לשלם על המכשיר ככה שהקו יישאר חי (אני רק לא אעשה ממנו שיחות יותר), ועוד לא החלטתי מה אני אעשה איתו חוץ מזה שאני צריכה לשנות את הדיל היקר בטירוף שאני נמצאת בו (וזו לא בעיה כי אני לא בהתחייבות כלשהי). וגם זה המספר שכתוב בקורות חיים שלי. אז לפחות לחצי שנה הקרובה הוא נשאר חי.
החלק הכי מצחיק היה שאמרתי לאיש קשר ביישוב איזה מכשיר אני רוצה הוא כמעט מת, לקחתי את המכשיר הכי יקר שם (מה לעשות זה היה ה-smartphone היחידי) ואי אפשר היה לבחור מכשירים אחרות שהחברה מוכרת (וגם כי אני אוהבת Nokia ואף פעם לא קניתי משהו אחר, דבר טוב לא מחליפים כל כך מהר).
בעבודה הכל רגיל
והאמת אני חייבת להודות שהעבודה שלי היום מאוד נוחה לי מבחינת הלימודים
זה נותן לי את הזמן שלי להגיע הבייתה, לנוח, ללמוד אחה"צ, ולא להיות באטרף הזה של לחזור מהעבודה ללמוד וכו'.
מצד שני העניין הכלכלי מאוד מאוד בעייתי פה, זו בעצם ה- בעיה העיקרית שלי
כי כבר התרגלתי פחות או יותר לאנשים, לשגעונות של מי מהמנהלים וכו'.
בגלל הלימודים קניתי מדפסת משולבת
יש בזה מדפסת + סורק + מכונת צילום + פקס
עכשיו אני יכולה לפתוח משרד בבית 
האמת שקניתי בעיקר בגלל הסורק, כדי לסרוק את התרגילים שצריך להגיש ואז לשלוח למנחה, אבל מסתבר שצריך לכתוב את זה ב-word (יש דרך לכתוב נוסחאות ב-word) אבל תמיד טוב שיש מדפסת בבית.
עכשיו רק נשאר לקנות נייר (זה היה החלק ששכחתי) וכבל שאפשר יהיה לחבר את המדפסת לטלפון
חוץ מזה החלטתי שהיות והקיץ עושה comeback (לא שממש הרגשנו שהוא הלך) אני אחזור לנסוע באופניים
ולצורך כך קניתי משאבה (צריך איכשהו לנפח את הגלגלים אחרי חצי שנה ירד להם האוויר) וקסדה
אני לא אוהבת לנסוע עם קסדה, אבל אני חייבת לציין שכשהייתי ילדה לא נפלתי כל כך הרבה מהאופניים כמו שנפלתי בכמה חודשים שנסעתי בהם בעיר
אמנם לא על הראש, אבל למה לקחת סיכון?
זה היה מצחיק, נכנסתי לחנות אופניים (לא חסרות כאלה ליד הבית שלי) ובהיתי במשאבות (איך יודעים איך לבחור?) וקסדות (היקרות הן אלה שיש בהם יותר חורים לאוויר)
ובסוף לקחתי את הקסדה הזולה יותר, כי זה עדיין נראה לי טיפשי להשקיע 300 ש"ח בקסדה כשאני מתכננת לנסוע 3-4 פעמים בשבוע גג שעה שעתיים (כן יש לי שאיפות) ועוד היום אני פדלאה צריך להתרגל לנסוע באופניים מחדש.
ואני רוצה לקנות את החומר הזה ששמים בגלגלים שמונע תקרים.
אתמול בערב שוב היינו אצל דודה שלי, אחותי עשתה בייביסיטר על הבת שלה
הילדה חולה, אמא שלי כל הזמן שיגעה אותה ובכל פעם שהיא עשתה את זה הילדה התחילה לבכות ואמרה שהיא רוצה את "אמא של מאיה"
הילדה לא ישנה עד 1 בלילה שהלכנו, אמא שלי התעקשה להישאר עד מאוחר, אחר כך אחותי סיפרה לי שחצי שעה אחרי שהלכנו שתיהן נרדמו עד שדודה שלנו הגיעה. כנראה שהיינו צריכות ללכת יותר מוקדם, לפחות כולן היו ישנות כמו שצריך.
וככה החיים מתנהלים
סוג של שגרה
שום דבר מעניין במיוחד
| |
|  כינוי:
בת: 43 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
