כל מה שקשור ללימודים, אני מאוד רוצה ללמוד והכל, אבל בכל פעם שאני אומרת לעצמי שאני אשב קצת על החומר לפני שיתחיל הסימסטר (אמרו לנו שכדאי) אני מוצאת את עצמי בתירוצים מתרוצים שונים לעצמי למה לא, למה לא עכשיו וכו'.

כשאני מגיעה סוף סוף לעשות את זה אני נהנית, אבל הדרך לשם ארוכה משהו.

זו תופעה שלא הייתה לי בעבר

אני לא מכירה אותה

ולא יודעת איך להתמודד איתה

אני מאוד אוהבת ללמוד

גם במקצוע שלי (העבודה) הלמידה היא מתמדת

אבל לא ממש צריך להתכונן בשבילה כי היא נעשית תוך כדי עבודה

פה צריך לבוא, לשבת לפתוח את המחשב, להקשיב להרצאה שהוקלטה ב-VC. לרשום, לתרגל.

קשה לי להביא את עצמי למצב שאני יושבת וממש לומדת, יש כל כך הרבה מסיחים מסביב.

לפני איזה שבוע קראתי מאמר שאומר שהאינטרנט הופכת אותנו לטיפשים (אינטרנט = רשת ולכן נקבה, סתם לידע כללי).

האינטרנט הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו, ואנשים שעובדים בתחום המחשוב בכלל זה כמו אוויר לנשימה.

האינטרנט גורם לנו להתאמץ פחות, להתאמץ פחות כדי להשיג דברים שאנחנו רוצים. היום בקליק אחד הכל נמצא שם.

אני שמתי לב לשינוי בשנים האחרונות, שהריכוז שלי הרבה פחות גבוה ממה שהיה בעבר.

לא רק באספקט של לימודים ,לקרוא ספר למשל, לא חושבת שפעם הייתי כל כך ביקורתית על ספרים מבחינת עניין.

ללמוד על מחשב, זה קשה לי כי יש המון מסיחים מסביב, וקשה לי להתנתק

למרות שכשאני יושבת אני בתוך החומר לפחות לשעה וחצי שעתיים.

בדירה הקודמת שלי היה לי קשה לשבת ללמוד כי לא היה לי שולחן כתיבה ופה זה אחרת יש לי מקום מסודר, אמנם עדיין לא כמו שרציתי, צריך לתלות את המדף ההוא שקניתי לפני חודש, אבל לשבת ללמוד אין בעיה, יש מקום לכתוב, יש מדפסת המחשב עדיין עובד (עוד לא פירמטתי, אני צריכה לגבות אותו קודם).

גם כל הדברים שמטרידים אותי מסביב

נשבעת לכם שהיום ישנתי 7-9 שעות ואחרי כמה שעות ערות הייתי עייפה מרוב המחשבות שרצות לי בראש

לימודים, עבודה, כסף, ההורים שלי, האמ"ן

האמ"ן מטריד אותי האמת בגלל חלום שהיה לי והוא היה שם ופיענחו לי את החלום ואמרו לי שהקשר שלי איתו דורש ממני המון אנרגיה - מה שנכון. אני לא חושבת שהוא היה צריך לערב אותי בכל עניין הגירושין שלו והיחסים שלו עם אשתו. נשבעת לכם, למרות שאין לי חיבה גדולה אליה בגלל מה שהוא סיפר לי, לפעמים אני נפגעת בשבילה - כי הוא משקר לה במצח נחושה, לא רק היום שהם כבר בתהליכי גירושין, אלא בכלל. ואני לא יודעת אם היא יודעת או לא (מניחה שלא) אבל באמת שלא הייתי רוצה שהבן אדם שאיתי ישקר לי ככה. איזו מין מערכת יחסים זו?

והאמ"ן ואני בקשר חברי והוא מרגיש בנוח לספר לי דברים. אבל כל מה שהוא מספר מכניס את המוח שלי למחשבות על דברים שאני לא צריכה לחשוב עליהם, הלוואי והייתי יכולה להקשיב בלי להיכנס לזה יותר מדיי, ולהגיד טוב ולעבור הלאה, אני עובדת על זה, אבל זה לא קל.

בטח לא שמדובר בחבר, שאני רואה שהוא עושה טעויות בכל מה שקשור לגירושין שלו, כמו למשל הוא לא רצה להתגרש אז הוא התעקש על פרידה לשנה, בתקווה שאחרי שנה אשתו אולי תשנה את דעתה. זה אחרי שהוא אמר לי שהיא לא אוהבת אותו ולא מעריכה אותו ולא מבינה מלכתחילה למה הם התחתנו ושגם היום היא לא יודעת מה היא רוצה, חוץ מזה שהיא לא רוצה להיות איתו.

רואים - בדיוק בגלל זה אני לא רוצה להיות מעורבת!

למה אני צריכה לדעת את הדברים האלה?

כדי שאני אגיד לו שהוא צריך להתעורר ושהוא יגיד לי שהוא נאחז בשביב של תקווה שאולי היא תשנה את דעתה

אני אישית חושבת שמזמן היא התנתקה ממנו, וחוץ מלנצל אותו כספית ומינית, אין שם שומדבר מבחינתה.

ולדבר איתו זה כמו לדפוק את הראש בקיר בכוונה ולהתלונן אחר כך שכואב.

כשיצא לי להשחיל מילה ולדבר עם האמ"ן על כל מה שקשור אלי (מה שהזכרתי למעלה) הוא אמר לי שכמו שהוא מכיר אותי (ואנחנו מכירים יותר מ11 שנים כבר), ברגע שאני אמצא עבודה שתספק אותי, כל הפאזל יתחיל להסתדר לי יותר ברור. וגם תהיה לי מוטיבציה ללימודים.

האמת, אני זוכרת שכשהייתי בתאגיד, ועבדתי 12 שעות ביום, הלכתי לחדר כושר, יצאתי, ביליתי, נפגשתי עם אנשים, עם חברים. הייתי מאוד אפקטיבית. עד שלב מסויים שבו הבנתי שכל ההשקעה שלי בעבודה שם לא תקדם אותי לשום מקום (אמרו לי בברור שלא יתנו לי קידום, וגם מי שקידמו לפני הם אנשים שנלחמו על זה בשיניים). וכשמבינים את זה, זה מרגיש כאילו המקום עבודה בועט בך.

אחר כך כבר לא הייתי במקומות עבודה שממש סיפקו אותי, גם בחברה האחרונה זה היה רק כמה חודשים בודדים עד שהגיע המשבר הכלכלי.

כשיש לי זמן פנוי אני לא אפקטיבית, כשהיום שלי עמוס, אני הרבה יותר

אבל איך גורמים ליום להיות עמוס כשלא עובדים?

עבודה זה דבר מאוד ממשי בחיים של כולנו, ולהיות נטולת עבודה זה מאוד מפריע לי

גם בהיבט האישי וגם בהיבט הכלכלי.

חוץ מזה קיבלתי צב חדש לסוף השנה האזרחית

צה"ל אוהב אותי ובדר"כ שולח לי זוחלים לקראת סוף השנה

תמיד שאני אומרת שיש לי מילואים, ושואלים אותי למה ועד איזה גיל, אני אומרת שצה"ל עוסק בעידוד הילודה בישראל, כי אישה ברגע שיש לה ילד משלה פטורה ממילואים.

לא שאני סובלת במילואים (זה מאוד תלוי בהרבה דברים) אבל זה לא בדיוק high light לעזוב הכל וללכת. עניין של טיימינג.

מה גם שבגלל שאני אישה כולם מרימים גבה וצוחקים על זה.

אני רק מקווה שזה לא יוצא על תקופת מבחנים (לא נראה לי) ושלא תהיה שם אנדרלמוסיה כמו בפעם האחרונה.

בינתיים אני מחפשת את המוטיבציה ללמוד

לא יודעת, אף פעם לא הייתה לי בעיה כזו

לשבת ללמוד תמיד בא לי בכייף

אף פעם לא הייתי צריכה להתאמץ בשביל להגיע למצב הלמידה

קצת מעצבנת אותי הסיטואציה הזו

כאילו שאין לי דרייב

מחר מתחיל סימסטר חורף