קראתי את הספר המחברת הכחולה של ג'יימס א' לווין.
המחברת הכחולה זה לא ספר להנות ממנו
זה ספר שנועד לזעזע אותנו
לזעזע את אמות הסיפים שלנו
ולגרום לנו להגיד תודה
להגיד תודה שאנחנו חיים פה במדינת ישראל
מדינה שיש בה חוק (פחות או יותר) ויש תופעות שסביר להניח לא נראה פה.
הספר עוסק בזנות ילדים בהודו
ילדים צעירים (בני 8-9, לפעמים פחות) שמגיעים לעסוק בזנות
לפעמים ההורים שלהם מוכרים אותם בשביל כסף
לפעמים הם פשוט נמצאים ברחוב והופכים לכאלה
עצם המחשבה שהורים מסוגלים למסור את הילד או הילדה הרכים שלהם לעבודה בזנות מזעזעת
אנשים שיודעים שהתנאים הם לא תנאים, מה שהילדים יעברו כדי להרוויח עבור ה"בעלים" שלהם כמה שיותר כסף
שמי שלא עושה כסף, דינו מוות
המחשבה שאנשים מחפשים את זה
מחפשים לזיין ילדה קטנה בתולה ומוכנים לשלם על זה הרבה כסף
מחפשים לזיין ילדה או ילד
זה לא נתפס שיש אנשים שזה מה שהם רוצים, זה מה שהם עושים
זנות תמיד נתפסה בעיני, ואני מניחה שבעיני רבים עבודה של נשים, לא של ילדים
והילדים האלה
אף אחד לא ממש דואג להם
גברים באים ומזיינים אותם
עשרות ביום
כמה שיותר - יותר כסף - יותר טוב
קשה להאמין שיש מדינות בעולם שלנו שקורים דברים כאלה
נפש של ילד נקרעת ממנו ברגע והוא הופך לכלי
הוא לא יותר מכלי לייצור כסף
זה באמת ספר שנועד לזעזע אותנו
אין שם יותר מדיי תיאורים מיניים שלא תחשבו
הסיפור מסופר מזווית של ילדה ולכן גם השפה לא גבוהה במיוחד
אין תיאורי מין לפחות לא כמו שאנחנו היינו חושבים שיהיו
יש זילות, זילות של החיים, זילות של הבן אדם ברגע שהוא הפך מאדם רגיל וחופשי לזונה, עבד, חייו לא שווים, הוא יכול לאבדם ברגע ואף אחד לא יבכה עליו.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
