אז דיברתי עם הבחור ביום שישי

אחרי שבמשך כמה ימים הוא נעלם לי

הוא היה בחופש

מה קשה להגיד, אני בחופש?

למה לא לענות? או לסנן?

אני יכולה להבין שבן אדם רוצה שקט מכל העולם

במיוחד הוא שכולם משגעים אותו כל הזמן

אבל הוא לא יכל להגיד לי שהוא יוצא לחופש?

אנחנו מדברים כמעט כל יום

בחיי אני לא מבינה איך מגיעים אלי כל האנשים המתוסבכים האלה

כאילו שאני מגנט למתוסבכים

חוץ מזה שהייתי בשוק מזה שהוא ענה לי ביום שישי

בכל מקרה לפני כמה ימים האוניברסיטה הודיעה לנו שלא מגיע לנו ציון עובר במבחן שלמדנו אליו ולא עשינו בסוף כי הם אמרו אז שמגיע לנו ציון עובר (הקלות של צוק איתן)

הוא התעצבן, כפי שכתבתי בפוסט הקודם ואיים איומים וכו'

ובכלל כל פעם שדיברנו, בין אם זה היה בטלפון או דרך SMS או whatsapp וכו'

הוא הזכיר את זה בעצבים

ואז ביום שישי הוא אמר "ומה עם המבחן?"

אז אמרתי לו שאני ממש לא רוצה לחשוב על זה או לדבר על זה כרגע כי זה עדיין מעצבן אותי

(בעיקר עיצבנה אותי התגובה הקיצונית מאוד שלו לזה, ולזה שהוא לא היה מוכן לחשוב טיפה קדימה)

כן זה מעצבן אותי אבל לא עד כדי כך שאני אבוא ואפסיק את הלימודים שלי בגלל זה

אממה

אני תיכננתי מראש שאת הזמן ללימודים נשקיע ביולי אוגוסט כדי שספטמבר יהיה לי פנוי לדברים אחרים

קודם כל יש לי חתונה של חברה שאני מתעדת להיות בה (וזה אומר יום חופש מהעבודה, אחרת אני אגיע לשם מעוכה לגמרי)

וחוץ מזה יש המון עניינים שדחיתי לזמן הזה

פרוייקטים בעבודה

הרעיון שלי להוציא רישיון נהיגה (כן צריך זמן וכסף)

ובכלל לנוח בזמן הזה כדי להגיע לסימסטר חורף עם כוחות מחודשים

כשעוד היינו באופוריה שנקבל את הציון עובר המיוחל

הבחור אמר לי שהוא שולט רק ב25% מהחומר של המבחן

אני הייתי יותר על 75%

והשלושה ימים האחרונים לפני המבחן היו באמת אמורים לסגור לי את הפינה הזאת

עכשיו לא רק שלא נגענו בחומר שבועיים (ואני ממש לא זוכרת אותו כמו שזכרתי לפני שבועיים)

אם אנחנו נרצה לגשת למבחן הזה, אנחנו נצטרך להיפגש כל יום כדי לתרגל את החומר (ששכחנו)

ובנוסף לתרגל מבחנים עד שייצא עשן

ואני, מה אני אגיד לכם, אחרי התגובה הראשונית של הבחור

ובנוסף אחרי ההתנהגות שלו בנושא בחודשיים האחרונים

אין לי כוח, אין לי מוטיבציה, ואין לי חשק לעבור את זה שוב פעם

לי זה הרגיש שאני ממש מכריחה אותו לשבת וללמוד

והוא ההתנהגות שלו הייתה מעצבנת ומגעילה

ובכלל לא אהבתי את זה שהוא היה מייבש אותי כשהייתי מחכה לו

כאילו פאק איט! כמעט בכל פעם הייתי מחכה לו בין שעה לשעה וחצי בקניון שקרוב לעבודה שלי

והוא היה מתנהג כאילו הוא עושה לי טובה שהוא יושב ולומד איתי

ואם הוא לא היה יושב ולומד איתי הוא לא היה לומד בכלל

כי לשבת על החומר הזה רק 3 ימים לפני המבחן ולעשות מרתונים, זה לא מה שגורם לך לדעת את החומר

וגם בפגישת לימודים האחרונה שהייתה לנו ביום שבת, אחרי שהוא בכה לי שהוא חייב שזה יהיה בבוקר

וקמתי ב6 וחצי כי הוא הגיע אלי ב7 בבוקר אבל הוא בא רק לשעתיים וחצי ולא ל5 שעות כמו שתיכננו

וכששאלתי אותו למה הוא לא הודיע לי על זה אתמול כי הוא ידע את זה כבר יום לפני

הוא אמר שהוא לא חייב לי דין וחשבון

אם הייתי יודעת שהוא בא רק לשעתיים וחצי הייתי מבטלת את הכל

ואין לי כוח, אין לי כוח לפרצוף ה-grumpy שלו

ולזה שאני מרגישה שאני מכריחה אותו ללמוד משהו שהוא לא באמת רוצה

וחוץ מזה יש את הקטע עם האבנים בכיס מרה שהוא צריך לטפל בזה כי כל הזמן כואב לו

לא כאב שהוא לא יכול לעמוד בזה, אבל זה מציק לו

וזה לא תורם בכלל לכל המצב שמסביב

זה התיש גם אותי כל הקטע הזה

של למשוך אותו באוזן כדי שישב וילמד

כאילו שאין לו מינימום של משמעת עצמית

זה לא שהוא עושה לי טובה שהוא לומד

אני יכולה לשבת לבד וללמוד, לו אין את האופציה הזאת

עובדה שהשליטה שלי בחומר שונה משלו

ואז הגיע יום ראשון

והתקשרו אליו מהאוניברסיטה ואמרו לו שכן מגיע לו הציון עובר בסוף

אלי עוד לא התקשרו אבל זה בעיקר כי שם המשפחה שלי מתחיל באות ק' ושלו באות א'

ככה שאני תמיד בסוף

אבל התקשרתי למוקד ואמרו לי שכל מי שהיה רשום לבחינה בתאריך 21-8 וביקש ציון עובר יקבל אותו

אז בעצם אפשר לנשום לרווחה (שוב)