אחד הדברים שאני הכי לא מתחברת אליו.
עצוב לי שאנשים הולכים מאתנו, אבל יודעת שצריך למשיך לחיות את החיים שלנו.
לפעמים אפילו אנשים שלא הכרתי ממש טוב, זה עושה מין הרגשה כזו מבפנים שאי אפשר להסביר.
בן דוד של אבא שלי נפטר במהלך הלילה.
הוא היה בן 60+
הוא נולד באוקראינה לאמא אנגליה נוצריה ולאבא צ'כוסלובקי יהודי (אח של סבא שלי ז"ל).
לפני כ-5 שנים הוא ואשתו עשו עלייה לארץ.
אשתו נוצריה, ודווקא למדה מהר את השפה, הוא לא ממש.
אחד הדברים הכי עצובים לדעתי זה למות בחוסר כל
הייתי קוראת לזה עליבות החיים
ועוד בגיל כזה צעיר
מחלת הסרטן אכלה אותו מבפנים
כשגילו את זה, זה כבר היה במצב סופני
זה היה מאוחר מדיי
תוך חודשיים זה נגמר
עוד חוזר הניגון שזנחת לשווא
והדרך עודנה נפקחת לאורך
וענן בשמיו ואילן בגשמיו
מצפים עוד לך, עובר אורח
והרוח תקום ובטיסת נדנדות
יעברו הברקים מעליך
וכבשה ואיילת תהיינה עדות
שליטפת אותן והוספת ללכת
שידיך ריקות ועירך רחוקה
ולא פעם סגדת אפיים
לחורשה ירוקה ואישה בצחוקה
וצמרת גשומת עפעפיים
עוד חוזר הניגון / נתן אלתרמן
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
