היום הכי עמוס אצלי בשבוע.

יום שכולל לימודים בבוקר וכמעט מייד לאחר מכן עבודה.

היום הייתה הלוייה של בן דוד של אבא שלי. לא הלכתי. דווקא היה לי צורך חזק כזה ללכת, אבל ההורים שלי העבירו עלי ביקורת שהפעם אני צריכה לסיים עם הלימודים של המתמטיקה כמו שצריך.

לפעמים המדינה הזו מפליאה אותי במנהגי הקבורה שלה. בן דוד של אבא שלי היה נוצרי לפי הדת שלנו. אם היו מחפשים זה מה שהיו מגלים. האמת שהוא ביקש להיקבר בתור יהודי (זה מה שאבא שלי אמר לי), ככה שאבא שלי וסבא שלי הלכו לרבנות כדי לקבל אישור לקבור אותו בבית קברות יהודי (מה שחסך להם הרבה ריצות) ופשוט אישרו את זה.

אבא שלי סיפר לי שביום רביעי שסיפרו להם שנותרו לו רק עוד שעות ספורות, הוא נסע לבית החולים והיה לו ממש קשה. אני מעולם לא ראיתי בן אדם שגוסס ממחלה (גם אמא שלי מאוד נגד זה). אבא שלי סיפר לי שהגוף של הבן אדם מתחיל להינמק בעוד הבן אדם בחיים סובל כאבי תופת מהגוף שלו שנרקב, אבל הלב ממשיך לעבוד מגם המוח וכל הגוף בעוויתות ורעדות. ואסור אסור לרופאים לתת לו מנת יתר או משהו ולהרדים אותו שלא יסבול.

אני רק חושבת על זה וזה גורם לי לדמעות.

וקראתי על מחלת הסרטן, אני חושבת שזו אחת המחלות הכי נוראיות שיש לאדם להתמודד. בכל צורה בה הוא יגיע רק סבל הוא יביא. וזה מפחיד המחלה הזו, מפחידה מוות.

אמא שלי סיפרה לי שאשתו התקשרה אליהם ביום חמישי בבוקר (בסביבות 5+) כדי להודיע להם שבעלה נפטר. יותר טוב כך, לפחות הוא לא סובל יותר. ואבא שלי נסע לפ"ת לדאוג לסידורים של הלווייה. אשתו, שהיא בכלל נוצריה לא מכירה את המנהגים היהודיים, אבא שלי הכין אותה מראש שזה שונה לגמרי ממה שהיא מכירה. בלוויה בקושי היה מניין (נשים לא נחשבות, אתם יודעים) מזל שאחי השתחרר במיוחד מהצבא, ואבא שלי וההורים של אמא שלי באו וגם כמה חברים שלהם שהם דתיים (כדי שיהיה מניין).

זה עצוב למות ממחלה כזו בחוסר כל. זה נוראי שהמחלה הזו יכולה לגמור אותך תוך חודשיים שלושה. ככה החיים נגמרים בבום, בצורה הכי כואבת שמישהו יכול להעלות על דעתו.

בלימודים שלי היום סיימנו סוף סוף את החומר במתמטיקה. מעכשיו יהיו רק תרגולים על החומר. מעצבן אותי שלא אישרו לי שבוע עם 4 משמרות. אני באמת צריכה את זה. אני לא מאמינה שיש מישהו שעובד 5 ימים בשבוע ומספיק לסגור את כל החומר.

אבל אני חייבת להצליח לפחות בשאלון 6 שהוא השאלון שבו יש טריגו' זה בגלל שירד כמעט כל הטריגו' (לא תאמינו, אנחנו צחקנו על זה ב1 באפריל, אבלבקושי נשאר מטריגו' משהו) ומי שלא מכיר טריגו' לא בטוח שזה הפסד גדול במיוחד.

חוץ מזה ששמתי לב שיש מישהו מהלימודים שלי שנותן לי תשומת לב, לאחרונה פתאום הוא מדבר איתי המון...

אולי זה סתם בגלל שהוא נחמד...

אחד השותפים שלי עלה לי היום על העצבים.

עזבו שהוא משאיר כלים בכיור במשך שבוע, שזה לכשעצמו יכול לשגע פילים.

קבענו יום שבו כל אחד עושה כביסה, סופ"ש זה הזמן שלי של הכביסה, והיום הוא הפעיל מכונה. ואתם בטח שואלים מה כל כך נורא, אבל שמתכננים את השבוע וצוברים כביסה בשביל לעשות אותה ביום מסויים ואז אי אפשר זה מאוד תוקע...

מזל שאח"כ הלכתי לעבודה, אין לכם מושג איך זה יכול להרגיע אותי העבודה הזו (ממש תראפיה).

לפני שבוע המורה שלי למתמטיקה הודיע שביום שישי של הערב חג הוא לא ילמד, כולנו היינו בטוחים שהוא מדבר על יום שישי הקרוב (יענו עוד שבוע) ולא זה שבעוד שבועיים (חג שני). ואם זה היה ככה זה היה יוצא ממש טוב,כי אז הייתי עובדת בוקר וישר נוסעת לבית של ההורים שלי. מכיוון שזה לא מה שייקרה, אני צריכה להחליף משמרת (או למסור אותה שזה בכלל עדיף מבחינתי). אם אני מצליחה להיפטר מהמשמרת הזו אני עוד אסע באותו יום למרכז, ואם לא, אני אלמד, אעבוד וביום שבת אני אצטרך לאלתר לעצמי נסיעה למרכז. יש פה מוניות שירות, רק שאני לא יודעת את התדירות שלהם לכיוון ת"א (בכ"ז זה ב"ש פה לא ת"א עיר ללא הפסקה), וגם הם נמצאות בתחנה המרכזית (והבית שלי בכלל ביציאה מהעיר).

בקיצור זה באלאגן.

שיהיה לכם סופ"ש שקט...