זוכרים שסיפרתי לכם פעם מזמן על אילנית?

תזכורת קצרה: אילנית היא בחורה (בת 30) שעבדה עם אבא שלי. היא הכירה בחור תאילנדי שעבד גם באותו מקום והם התחתנו. טסו לתאילנד, חזרו ומאז היא עוברת כל הזמן בין עבודות.

בכל אופן, אילנית מאז ומתמיד הייתה כמו בת בית אצלינו. במיוחד בגלל שאין לה אף אחד בעולם מלבד בעלה. המשפחה שלה לא מדברת איתה בכלל. וגם אבא שלי יש לו נטייה לאסוף אליו אנשים מתוסבכים שצריכים עזרה.

מאז שהם חזרו מתאילנד לפני 3 שנים בערך אילנית כל הזמן מחליפה עבודות, בשום מקום היא לא מסתדרת, כל כמה חודשים מתפטרת ועוברת למשהו אחר. בעלה, מכיוון שהוא תאילנדי, עושה עבודות מהזן, עד עכשיו הוא עבד ברפת במושב. אבל בחודש האחרון הוא היה חולה, לא הודיע לבוס שלו מה קורה איתו. אילנית, שפעם עבדה באותו מקום, אמרה שהחיידק שיש לבעלה הגיע משם. רק שתבינו מה זה עשה, משרד הבריאות הפך את הרפת על כל פרותיה כדי לבדוק הכצעקתה, ומה קרה, דבר לא נמצא ברפת...

אילנית מעולם לא הסתדרה עם מנהל הרפת, היו ביניהם תמיד המון ריבים ואי הסכמות. אני לא חושבת שיש מישהו ברפת שאוהב את המנהל, הוא טיפוס קשה למדיי, שאם אתה לא עומד על שלך מולו הוא יירמוס אותך. בכל מקרה מכיוון שאילנית האשימה במחלתו של בעלה את הרפת, ולא נמצא שום דבר. לאחר שבעלה האהוב חזר מהמחלה שלו הבוס שלו פיטר אותו.

כן אני יודעת שתגידו שזה לא חוקי וכו' אבל האמת שזה מקל על כל היישוב.

אילנית שהייתה בת בית אצלינו מאוד העיקה על אמא שלי עם כל סיפורי הצרות שלה כל הזמן. אמא שלי כבר חשבה שהיא משתגעת, היא הרגישה כמו פסיכולוג, רק בעיה אחת הייתה קיימת אילנית לא שינתה את הגישה שלה, כל כמה חודשים הייתה חוזרת אותה בעיה. יש לה צרות, רע לה בעבודה, הבוס מציק לה, היא לא מסתדרת עם העובדים, היא מתפטרת (או שמפטרים אותה) וכל זה היה ועדיין נמשך ככל שאני יודעת.

כשבעלה חלה היא ניתקה קשר עם ההורים שלי. ההורים שלי תמיד היו אלה שמתקשרים שואלים מנסים לעזור. אמא שלי החליטה שזו הזדמנות פז לנתק את הקשר שהוא גם ככה לא בריא למשפחה, עם כל הצער שבדבר.

אילנית הייתה עם בעלה כל הזמן (הוא היה מאושפז בבי"ח), ובאותה עת היא עבדה בתור מנקה (נו אתם יודעים "כסף שחור" קוראים לזה) והיא פשוט נעלמה לכל מי שהיא עבדה אצלו. אחרי שהיא ניתקה קשר עם ההורים שלי ולא ענתה להם לטלפונים, אמא שלי אמרה שדיי לה, לא שווה את המאמץ.

גם פסיכולוגית במושב של ההורים שלי לא הסכימה לטפל בה (כן היא צריכה טיפול והיא מודעת לזה רק אין לה כסף לזה) היא אמרה שהיא לא מוכנה לטפל באנשים שהטיפול הוא חסר סיכוי בשבילם. האמת שכדי לצאת מבעיה הבן אדם עצמו צריך להראות נכונות לצאת מזה.

אמא שלי מרגישה הקלה שהם עזבו (היא אפילו אמרה שהיא מאושרת).

אף אחד לא יודע לאן. הם לא סיפרו שום דבר.

פשוט לקחו את הדברים שלהם ונעלמו.

להורים שלי הם אפילו לא אמרו שלום.