בשבוע שעבר ביום חמישי בערב הייתה לאחותי מסיבת סיום. היא סיימה כיתה ח' שזה אצלנו נחשב סיום ביה"ס יסודי ומעבר לתיכון. אין חטיבה כיתה ט' זה כבר ישר בתיכון.

התלבטתי אתם יודעים, אם ללכת או לא ללכת, אחרי הכל מה יש לי לחפש בהצגת סוף שנה של אחותי הקטנה, בטוח שזה יהיה משמים כי המורים תמיד מתערבים ובוחרים מה התלמידים יציגו בעצם. או לפחות ככה זה היה בהצגת סיום שהייתה בשנתון שלי לפני 10 שנים. שבעצם לא הייתה הצגה אלא נאומים ושירים משמימים שבכלל לא מתאימים לסיום כמו "בן יפה נולד על כתף הכרמל..." וכד'.

מכיוון שלא היה לי שום דבר מיוחד לעשות בבית ביום חמישי וגם ככה התכוונתי לנסוע להורים שלי, החלטתי שאני אגיע.

לא התחרטתי.

קודם כל ההצגה הייתה באולם המופעים בנצר סירני. לפחות 10 שנים שלא הגעתי לקיבוץ הזה, מאז שסיימתי שם את היסודי. הביה"ס ע"ש סירני, ביה"ס קיבוצי, האמת שלא היה לי ממש מה לחפש בקיבוץ.

מבני הביה"ס נשארו בדיוק כמו לפני 10 שנים, המורים השתנו, התחלפו והזדקנו כמעה.

הרמת לימודים של הביה"ס שהייתה פעם מהטובות בארץ הפכה להיות ירודה למדיי, לא נראה לי שזה קשור לתלמידים כמו שזה קשור למורים.

בכל אופן ההורים שלי שחשבו שההצגה לא תהיה משהו אפילו לא טרחו להביא פילם למצלמה שלהם (אי אפשר אפילו לדבר איתם על מצלמה דיג', זה יותר מדיי משוכלל וגם יקר). משפחה מהמושב של ההורים שלי שכן באו עם מצלמה דיגיטלית צילמו את אחותי.

הרעיון של ההצגה היה כולו של הילדים, והבימוי וההפקה של אבא של אחד מהילדים מהשכבה (סה"כ 3 כיתות).

אחותי, אחותי הייתה כוכבת הערב!

קודם כל היא הייתה בתפקיד ראשי בהצגה. שהנושא הכללי שלה היה אדם וחווה – נזר הבריאה (בהשלכה לשנתון שלהם שהם נזר הבריאה). היא כמובן הייתה חווה.

היו גם קטעי ריקוד שלאחד מהם אחותי עשתה את כל הכריאוגרפיה!

כמובן שגם היו הנאומים הרגילים וחלוקת תעודות.

יצא לי גם לראות את חבר של אחותי על הבמה.

אבא שלי משום מה החליט שהוא יום אחד ייצא מהארון. אין לי מושג על איזה בסיס הוא החליט את זה.

ילד-נער בן 14 סטייל יובל בנאי כזה עם שיער מחומצן.

אבא שלי שליווה בטיול שנתי של אחותי אמר שהוא היחידי שלא התקרב אליו מבין הבנים ושהוא היה כל הזמן עם הבנות (בספר מחזור שלהם אמרו שהוא חביב הבנות...)

המורות אמרו שליאור יכולה לבחור מבין הבנים את מי שהיא רוצה.

כולם חברים שלה, כולם תמיד נמצאים סביבה.

רק מעטים מהם מוגדים כחברים או חברות טובות שלה.

אבא שלי זרח כמו כוכב.

הוא לא ידע שלבת הקטנה שלו יש יכולות כאלה (איפה הוא חי בשנים האחרונות??? אני לא יודעת). כל ההורים דיברו על הילדה היפה ששיחקה מעולה את התפקיד הראשי, אחותי.

בנוסף אבא שלי עסק ביחסי ציבור עם כל המורים שהוא מכיר ולא מכיר בביה"ס. הוא גרר אותי לפגוש את המורה שלי לאנגלית, שזכר מי אני רק אחרי שהוא שאל אותי עם מי מהבנים שלו למדתי. עם מורה לספורט שבקושי זיהיתי כי נראה לי שהיא עלתה 30 קילו במשקל (היא הייתה מקל והפכה להיות ענקית), מזל שהפנים שלנה נשארו קצת דומים, ועוד מורה לספורט שבקושי זכרתי. כמובן מי שהייתה מחנכת שלי בכיתה ד' היא גם הייתה מחנכת של אחי ואחותי, ואת המחנכת שלי מכיתה ח'. וגם את היועצת שמעולם לא הייתי אצלה.

המנהלת של הביה"ס זכרה מי אני, גם המורה שלימדה אותי מתמטיקה,שרק השד יודע למה היא עדיין מלמדת מתמטיקה, אף אחד לא הבין אותה אז וגם לא היום.

ולאחר מכן אחר כבוד נסענו הבייתה.

למסיימי הביה"ס הייתה מסיבה בפאב של נצר סירני (שאין לי מושג קלוש איך קוראים לו).

אחותי הייתה מסמר הערב וכולם דיברו עליה.

ואבא שלי הלך כמו טווס במשך כל הסופ"ש.

לפחות יש לנו דיסק עם תמונות של אחותי מההצגה (רק ששכחתי לקחת אותו איתי בשבוע שעבר).

וגם ייצאDVD  או וידיאו (ואז סוף סוף ההורים שלי ייקנו DVD משולב VCR).