השבוע התחיל איתי מישהו באוטובוס בחזרה מהעבודה.

נחמד כזה, אני יודעת, נראה בסדר נשמע נורמלי.

הצליח לשכנע אותי שהוא מכיר דרך קיצור (שהאריכה לי את הדרך בחצי שעה)

אבל החלפנו מספרי טלפון בכל זאת.

יום אח"כ לא שמעתי ממנו

יומיים אח"כ הוא השאיר לי הודעה בזה הנוסח במשיבון הסלולרי:

"היי הדר מדבר גיא מאמי, קיבלתי את ההודעות שלך, רק רציתי שתדעי שהתגעגעתי אלייך בטירוף, ושאת מתוקה והכי מקסימה שיש. כשתסיימי את העבודה מאמי תתקשרי אלי לנייד שלי. ושתהיה לך עבודה נעימה שולח לך אלף נשיקות. ביי מאמי, מגיא".

וזה אחרי שכל מה שיצא לנו לדבר יומיים לפני היה בקושי 1/2 שעה.

אני לא ידעתי אם להיות מובכת מההודעה הזו או לצחוק, האינסטינקט הראשוני היה לצחוק, האמת זה עדיין מצחיק אותי שבן אדם שבקושי מכיר אותי אומר לי דברים כאלה.

ובכלל זה נשמע לכם הגיוני שבן אדם שמכיר אותי כלום זמן ייקרא לי מאמי? ושיגיד שהוא מתגעגע אלי בטירוף?

לא שאני נגד מילים מתוקות ונחמדות, אבל לא לפני שהספקתי להכיר את הבן אדם. לא צריך לשפוך עלי את הדביקות הזו על ההתחלה.

הבן אדם בן 27 ומתנהג אלי כאילו אני בת 16. כאילו שהמילים האלה הן מה שיעשה לי את זה, והוא ממש לא מבין שמה שזה עשה זה בדיוק להיפך.

באותו יום בערב התקשרתי אליו אחרי שסיימתי את העבודה, טוב לא מייד אחרי, שעתיים אחרי (שיחייה באשליות שיש לי כוח לדבר עם מישהו בדיוק אחרי שסיימתי לעבוד 11 שעות שבהן אני מדברת  בטלפון). שוב אמר לי כמה אני מקסימה/מתוקה/מיוחדת וכמה הוא מתגעגע ושהוא מת לראות אותי.

הוא בכלל הציע שהוא יבוא אלי הבייתה ונשב ונראה סרטים בTV. נשמע לכם הגיוני שאחרי יומיים אני אזמין מישהו אלי הבייתה לראות TV כאילו שאנחנו כבר שנים יחד? אז אין לי וידיאו ולא DVD והאמת שבאותו יום הייתי עייפה ולא היה לי כוח לאף אחד. אבל השיחה הזו הייתה מעצבנת משהו. עם כל המילים המתוקות האלה.

גם אמרתי לו שהוא לא מכיר אותי ומדבר כאילו אנחנו כבר יוצאים כמה חודשים. אולי הוא שמע את זה אבל לא ממש הקשיב כי הוא המשיך עם זה אח"כ.

סיימנו את השיחה בזה שאמרתי לו שאני אתקשר אליו מחר ונראה אם אני לא אהיה עייפה אולי נצא לאנשהו.

יום אח"כ יצאתי מוקדם מהעבודה כדי לעשות סידורים. התקשרתי אליו אולי 3 שעות אחרי. הוא עונה לי בעליזות כזו, מספר לי שהוא מתגעגע ושהוא יושב בבית קפה ושותה שוקו וחושב עלי (WTF???). אמר שהשם שלי מתנגן לו בראש כל הזמן.

ואז הפלתי עליו את הפצצה שחשבתי עליה כל אותו יום לפני. אמרתי לו שלא מתאים לי הקטע הזה, שלא מתאים לי הקונספט, שלא מתאים לי הקשר הזה איתו. הוא שאל למה (למה באמת מישהו שאני מכירה 3 ימים ישאל למה?) אמרתי לו שטוב לי להיות לבד ושנוח לי ככה ושאני לא רוצה כרגע לשנות את החיים שלי. הוא אמר שאנחנו חייבים לדבר על זה ושאו אני אבוא אליו או שהוא יבוא אלי ונדבר על זה. אמרתי לו שאין לנו על מה לדבר כי אנחנו בכלל לא מכירים אחד את השניה, וזהו זה נגמר לא מתאים לי יותר.

הוא לקח את זה נורא קשה.

בכלל חשבתי שמישהו שמכיר אותי בקושי שלושה ימים לא ייקח דבר כזה קשה מדיי. ובכלל באמת על מה יש לנו לדבר? לא מצא חן בעיני הקטע הזה מאז ששמעתי את ההודעה שהוא השאיר לי בנייד, מתנהג כאילו אנחנו זוג כבר שנים שהוא בעצם בקושי יודע מי אני.

מאיזו פלנטה הבן אדם הזה נחת???

אגב, זו הפעם הראשונה שבאמת נהניתי לזרוק מישהו.

אני בדר"כ לא עושה את זה, לא כל שכן נהנית מזה.

אבל  זה היה משהו, פשוט שמחתי להיפטר מהמועקה הזו.

מאמי-מתוקה-מקסימה אני מתגעגע אלייך בטירוף

את כל כך מיוחדת לי

יאק!

מי יכולה לסבול את  זה ככה ועוד על ההתחלה???