סוף סוף יש לי סופ"ש פנוי, ז"א שלא עבדתי ביום שישי לשם שינוי.

תיכננתי ללכת לעזריאלי לקחת את המעיל החדש שקניתי מקסטרו לפני כמה ימים (הזמינו לי אותו במיוחד כי לא הייתה להם שם המידה שלי). טעות הייתה להגיע לקניון ביום שישי בבוקר, לאור העובדה שבמשך כל הסופ"ש הזה יש סטוק דיי או מכירות סופעונה.

כל העולם אחותו ואשתו היו בקניות, המוכרים לא שמו לב למה שהם עושים. אבל היו מכירות מטורפות. את המעיל לקחתי מקסטרו, אבל החכמים האלה שכחו להוריד את הדבר הזה שמזמזם כשיוצאים מהחנות, לא יודעת למה זה לא זימזם אבל היום אני צריכה ללכת לעזריאלי במיוחד כדי שיורידו את זה.

חוץ מזה קניתי כמה חולצות בפוקס (שם היה מבצע 1+1) בעיקר סריגים וחולצות כאלה שלובשים מעל חולצות (טוב לעבודה). שני צעיפים בחנות מדליקה שקוראים לה top ten שנפתחה שם לא מזמן ויש שם כל מיני דברים נחמדים. נעלי בית בצורת חיות (הייתי חייבת, זה כזה חמוד) וזהו.

לא קניות היסטריות מבחינתי. גם רוב ההנחות השוות היו רק בחנויות בגדים, וכמה בגדים כבר אפשר לקנות שהארון שלי דיי מלא? עכשיו הדבר היחידי שיש לי חוסר ממנו זה נעליים.

נראה לי שבמוצ"ש לא יישארו כמעט בגדים בקניון.

רק מלסחוב את כל השקיות האלה עם הבגדים נתפסו לי כל השרירים של הידיים J

בערב ההורים שלי קפצו אלי לשם שינוי לארוחת ערב (שכמובן אמא הכינה). היה נחמד לשבת אצלי, הזמן עבר לנו מהר. היה שקט ורגוע יחסית בגלל שאחי לא היה. משום מה יש לי ההרגשה שהוא מכניס הרבה מתח כשהוא נמצא, לא יודעת למה. הוא מתנהג בצורה, איך לומר כוחנית, חושב שכל הזמן מגיע לו הכל. לא יודעת, אולי הצבא עושה לו את זה.

אבא שלי שלומד עכשיו סיעוד הסביר לנו על המצב של רוה"מ שלנו. לא נראה לי שיש מישהו שלא הקדיש לנושא הזה פוסט שלם. אבל האמת עם כל האופטימיות שאני מנסה לגייס בנושא הובהר לי חד משמעית שמה שקרה לרוה"מ שלנו זה נזק בלתי הפיך ושרוב הסיכויים שהוא לא יחזור לעצמו, וגם אם הוא יחייה הוא יחייה בתור איש תשוש וסיעודי, ולא נראה לי שיש מישהו בעולם שהיה רוצה לחיות מבחירה במצב כזה. אפשר לקרוא לזה נפילתם של ענקי הדור שלנו.

אנחנו בדר"כ לא מדברים במשפחה על פוליטיקה, אנחנו נמצאים בצד השמאלי של המערכה הפוליטית, היום יותר נוטים למרכז. בסה"כ נראה לי שכולם רוצים את אותו הדבר, שהמצב הכלכלי ישתפר, ושיהיה שלום ושקט במדינה שלנו, בלי עוד מלחמות ומוות. אני רק לא יודעת אם יש מישהו במערכה הפוליטית שמסוגל לזה בצורה הזו.

בעבודה שלי הצלחתי סוף סוף לתפוס את הר"צ שלי לשיחה. הוא היה חולה כל השבוע. ככה שזה נראה כזה לא קשור להזכיר מה שהיה שבוע לפני ובכ"ז זה מה שעשיתי. שאלתי אותו לפשר דבריו באותו היום. הוא אמר שהוא ממש לא התכוון לפגוע אלא רק להגיד מה שהוא חושב, שבן אדם שמתלונן שרע לו (כולם התלוננו בשבוע הראשון אבל הוא שמע אותי) עדיף שיעשה את החושבים שלו אם כדאי לו או לא להישאר בעבודה הזו. האמת שאם היה לי רע לא הייתי שורדת שם חודש, זו עבודה מאוד תובענית.

אמרתי לו שאני בטוחה שיהיו לנו חיכוכים ואי הסכמו בקשר לדברים מסויימים אבל אני אצטרך להתרגל לשינויים, וזה לא תמיד קל.

גם דיברתי איתו עם אחת הנציגות בחטיבה שלי שיוצא לנו לעבוד מולה והיא בלתי נסבלת. אמרתי לא שאני לא מוכנה לעבוד מולה כי כשהיא מדברת אלי והאמת לרוב האנשים שהם לא מעליה, היא מדברת כאילו שאנחנו עבדים שלה או כאילו שאנחנו חייבים לה משהו.

האמת שהר"צ שלי עושה הרבה שינויים טובים במחלקה שאני נמצאת בה. הוא אמר לי בעצמו שהמטרה שלו שכל אחד ואחד מאתנו ב-help desk יצא משם החוצה ויתקדם בתוך החברה. ואי לכך הוא מנהיג מבחני ידע תקופתיים כדי שכל הנציגים יהיו באותה רמת ידע והתמקצעות בתחום שלנו. ככה שכל מי שרוצה יוכל לצאת מהמחלקה שלי למחלקה אחרת.

והאמת אחד הדברים שאני הכי מעריכה אצל הר"צ שלי זה שמילה שלו זו מילה, ברגע שהוא אומר משהו הוא מבצע עד הסוף, ואני יודעת שתמיד יש לי את הגב שלו אם אני אצטרך.

יש משהו מצחיק בעבודה שלי הר"צ שלי ועוד אחד מהעובדים הגיעו יחד מבזק, שניהם עבדו יחד כבר ואפשר לראות אותם מסתחבקים אחד עם השני. שזה נראה מוזר משהו ותמוה בהתחשב בעובדה שבין כל יתר הנציגים יש מין דיסטנס כזה.

אני אולי רואה את זה יותר בגלל שאני נוסעת עם שניהם באותה הסעה מת"א. זה נראה לי הרבה יותר נחמד שאין כזה דיסטנס מול הבוס, כמו שיש עכשיו.

האמת שבשיחה שהייתה לי איתו, הוא היה הרבה יותר נחמד ורגוע מאשר בשיחות הקודמות, אז אולי אני אראה את זה בתור שיפור. הוא גם צחק איתי על זה שאני מביאה תה מיוחד לעבודה, אמר לי "מה הפכת להיות כמו יונתן (אותו אחד שהוא מכיר מבזק) גם את מביאה 20 אלף סוגים של תה לעבודה?"

סופ"ש פנוי, אחרי השבוע העמוס שהיה לי. סוף סוף היה לי זמן לישון כמו שצריך, להפעיל את כל המכונות כביסה ולתלות ולקפל. ואני עוד צריכה לנקות את הבית, אין לי כוח לזה, אבל אני אעשה את זה בכל מקרה.

ובשבוע הבא חוזרים לשגרה של עבודה, ואני שוב עובדת בשישי. לא שזה נורא כל כך אם נמצאים עם האנשים הנכונים. אבל אחד מהאנשים שיעשה איתי את המשמרת הוא טיפוס משעמם למדיי. ואני אוהבת לשבת עם אנשים שיש לי לפחות משהו משותף איתם.

טוב אין לי הרבה על מה להתלונן, רוב הזמן טוב לי. ויש עוד לאן להשתפר.

שיהיה לכולנו המשך סופ"ש נעים ושבוע מעולה!