ביום חמישי יצאתי מוקדם מהעבודה. חשבתי שאולי אני אפגש עם כמה אנשים שלא יצא לי לראות לאחרונה.

ראשון ברשימה היה ידיד שלי שעבדנו יחד באותה חברה לפני שנתיים-שלוש. אבל הוא היה לחוץ בעבודה ולא הספיק לסיים עם הלימודים, אז זה בוטל, בלי רעש בלי בלאגן.

שנייה הייתה מישהי שהכרתי דרך ישרא, סבבה להיפגש בת"א. אבל אז היא שאלה אותי עם חברה שלה יוכל לבוא (ומה אני גלגל שלישי). אז אמרתי שלא נראה לי ככה, בטח לא לפעם הראשונה שאני רואה אותה. ואז היא אמרה שחבר שלה בא אליה ישר אחרי העבודה ושאלה אם בא לי לבוא אליה (שזה מחוץ לת"א) משהו כמו ½ שעה נסיעה (בתנאי שאין פקקים) ולא שיש לי רכב ואני ניידת. ובכלל מי נפגש עם אנשים בבית שלהם בפעם הראשונה? אז זה בוטל.

מה שעיצבן אותי זה שאח"כ היא ניסתה לשכנע אותי שניפגש בשישי או בשבת. וכפי שאתם יודעים או בעצם כל מי שמכיר אותי יודע, שהסופ"שים שלי מתוכננים בקפידה ומוקדים בעיקר ללהיות עם המשפחה שלי קצת ולישון ולסדר את הבית. מי שרוצה לתפוס אותי בסופ"ש צריך להודיע לי מראש. אחרי הכל אין לי זמן במשך כל השבוע להיות בבית.

זו סתם הייתה אפיזודה שעיצבנה אותי קצת, כאילו אני לא באתי אליה ואמרתי לה את רואה את חבר שלך כל יום, מה ייקרה אם לא תראי אותו היום, או שתראי אותו מאוחר יותר. אין לי שום סיבה להתערב לה ככה בחיים. אבל לא נראה לי שהיא הבינה אותי. כי אצלי הסופ"ש כולו מוקדש לעצמי, כן זה אגואיסטי, אבל זה הזמן היחידי שיש לי במשך השבוע לעצמי.

בבלוגים בישרא וברשת בכלל יש את התופעה הזו של בלוגי יום הולדת. שזה דבר מאוד נחמד. אבל לאחרונה נתקלתי בתופעה מעצבנת למדיי. נחמד לי לכתוב ברכות למי שאני מרגישה קשור אליו בדרך זו או אחרת. אבל התופעה המעצבנת הייתה ששלחו לי הודעות בנוסח של "נו למה את לא כותבת" והיה גם מישהו שאספו כסף למתנה וקיבלתי מלא הודעות של "אם את רוצה להצטרף את יכולה" או "יש לך הזדמנות אחרונה להצטרף" ואני באמת מוצאת את זה מעצבן. קודם כל, אחרי ההודעה הראשונה הייתי כבר עושה משהו בנידון, שנית אם אמרתי לא, אז ההחלטה שלי לא תשתנה, וכל פנייה של אותו אדם או אנשים שארגנו את הדבר גרמה לי ליותר סלידה מהדבר הזה.

יש גם את התופעה של  אנשים שמשנים את הבלוג שלהם כל שני וחמישי. זה נחמד לשנות עיצוב וכו' פעם ב, אני מודה, גם אני עושה את זה. אבל שזה קורה כמה פעמים בפחות מחודש, אני לא מבינה את זה. זה הרי לא מה שימשוך קוראים.

אז היום אחרי העבודה אני אמורה לתפוס תנומה קלה, לנסוע להורים שלי, אולי להיפגש עם חברה מב"ש שנמצאת במודיעין (אם היא כבר פה וזה קרוב אז למה לא?) ולעשות עוד איזו מכונה או שתיים של כביסה.

ואה, הגשם הפסיק סוף סוף, והוא לא יורד בצורה עקבית, וסוף סוף רואים שמיים כחולים, למרות שקר נורא בחוץ.

והיום יצאתי לעבודה כשיש אור בחוץ! כן זה שינוי כי בכל בוקר אני יוצאת כשעוד יש חושך.