היום בקושי היו לי לימודים, ככה זה ירד הפסיכומטרי, ואין לי כמעט שעות ביום שני. יש לי שעתיים אנגלית בבוקר ו-3 שעות מתמטיקה אחה"צ. זה הכל.

ה-X שלי שאני עדיין רואה אותו כל יום בלימודים, לא ממש מתנהג כאילו נפרדנו. אנחנו מדברים, הוא מחזיק לי את היד, מנשק אותה, מחבק אותי. מדבר איתי ובוכה גורר אותי לאכול משהו ומשלם. לא יודעת מה קורה פה...

הוא ביקש ממני שאני אבוא איתו ליועצת, בקשר ללימודים. הוא סוף סוף החליט מה הוא רוצה ללמוד. ואם הכל יילך חלק הוא ילמד בשנה הבאה רפואת חירום. היה לו מאוד חשוב לעשות את הצעד הזה וגם להשתחרר מהעניין של המשפחה שלחצה עליו ללמוד משהו שבכלל לא התאים לו.

בשבוע הבא הוא הולך לפגוש פסיכולוג, גם לייעוץ תעסוקתי וגם בשביל לפתור כמה בעיות רציניות שלדעתי יש לו. כל העניין עם ההורים שלו, אמרתי לו שכשהכרנו הוא היה מתקשר להורים שלו כל שעתיים בערך (והבן אדם בן 24). ועוד כל מיני דברים. השפחה שלו כמו שכבר אמרתי קודם זה חתיכת תיק, עשו לו כזו תסבוכת בחיים...

רק היום הוא מתחיל לעשות צעדים ראשונים של עצמאות לבד, לקבל החלטות חשובות, ועוד....

הוא מבולבל בקשר אלינו, כאילו עוד לא החליט מה לעשות בעניין, הרי אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה...

ובימים אלה, אנחנו מדברים יורת משהיינו מדברים כשהיינו יחד.

אני מסתדרת עם זה במשך היום, הכי קשה זה כשמגיע הלילה, ואני נשארת לבד לגמרי...

היום קניתי את הערכת הרשמה לאוניברסיטה. יש בה מידע למועמדים, חוברת, או יותר נכון כמעט ספר ששם כתוב כל המידע על הפקולטות והמחלקות שלהם. מוזר אבל ברוב האוניברסיטאות בארץ יש את זה באתר אינטרנט שלהם. ואם הייתי רוצה להתעניין בלימודים שיש פה ולא להירשם, איך אני יכולה לדעת? זה עלום בעיני שאני צריכה לשלם 85 ש"ח עבור דבר כזה אם אני אפילו לא יודעת מה לומדים באוניברסיטה.

בכל מקרה עשיתי סלקציה של מקצועות שאני רוצה ללמוד. רק מה, מה שבאמת מעניין אותי זה בכלל לא פרקטי. למשל אריכאולוגיה, או גיאולוגיה (יש דבר כזה) אין שום דבר שאפשר לעשות עם זה בחיים האמיתיים. אולי אם להורים שלי היה עודף מזומנים הייתי יכולהל הרשות לעצמי ללמוד משהו סתם... בינתיים זה יאלץ לחכות לזמנים טובים יותר...

אז מה שפרקטי ואני חושבת עליו זה מדעי המחשב, כלכלה וחשבונאות, הנדסת תוכנה, הנסדת מערכות תקשורת והנדסת תעשייה וניהול.

עוד קניות שנעשו היום, עשיתי קניות בסופר, הבית שלי היה ריק וגם קניתי בסטימצקי ספר שאני מאוד אוהבת, שבט דוב המערות (הספר הראשון). מיותר לציין שקראתי את כל הסדרה כבר 8 פעמים (וידי עוד נטוייה). אבל זה ספר שאני מאוד אוהבת ונמאס לי ללכת לספרייה לקחת אותו. חוץ מזה אין לי ממש זמן לקרוא, אולי אני כל יום אקרא פרק... אני מתגעגעת לקריאה זה חסר לי...

אמרו שלקראת סופ"ש המזג אוויר יתחמם, זה אומר שיהיה סופ"ש נעים ונחמד. עלה לי רעיון ביום שישי לנסוע לתל אביב, להסתובב קצת לאורר את הראש, לראות אנשים (לא סטודנטים) לקנות אולי קצת דברים, להסתובב בנחלת בנימין, שינקין ואלנבי (כמו פעם) וסתם להינות. טוב, זה עדיין בגדר מחשבה...

הבלאגן שהיה עם אמא שלי. אז ככה, אחי התקשר באותו ערב, יום חמישי, ושאל אותי אם אני מגיעה מחר בבוקר כי הוא צריך את הרכב, אמרתי שלא. הוא ידע שאמא שלי ארה משהו לא יפה (אמר שהיה איזה קטע) אבל לא שאל שאלות (מזל שלאחי יש טאקט).מה זה היה פוגע הדברים שאמא שלי אמרה, וזה לא שהיא התקשרה להתנצל או משהו.

יום שישי, סבתא שלי מתקשרת, אומרת לי ששמעה שאני לא באה לארוחה שתהיה בשבת, אמרתי לה למה. והיא התחילה להסביר לי איזה שבוע קשה היה לאמא שלי, שהיא סובלת מבעיות עיכול (היא כבר לא יכולה לאכול הכל, יש ליה מעיים עצבניים, אם זה אומר למישהו משהו), ובכלל הכל נופל עליה וכנראה שהתקשרתי היא הייתה ממש עצבנית. בכל זאת זו לא סיבה להוציא עלי את העצבים בצורה כזו.

ביום שישי אבא שלי התקשר, זה דבר בכלל מוזר ונדיר לכשעצמו, שאל מה קורה. סיפרתי לו על חבר שלי... חצי שעה אח"כ אמא שלי התקשרה. נו טוב, אפשר לומר שהיא התנצלה בדרכה שלה, אבל כבר מאוחר מדיי אני נשארתי בב"ש, וכל השבוע נהרס בין כה וכה. שאלה אותי עם לעשות לי תור לקוסמטיקאית לשבוע הבא, אז אמרתי לה שאני נשארת בב"ש ואני לא חוזרת שבוע הבא, נראהלי שהיא הייתה בהלם, אף פעם לא נעדרתי מהבית שלהם לכל כך הרבה זמן. נו יש לי תוכניות, וגם זו בעיה שלה שתחשוב לפעמים לפני שהיא צועקת עלי דברים כאלה. גם ככה אין לי שום פינה משלי בבית שלהם...

ככה שכל השבוע היא נחמדה אלי, מתקשרת (בדר"כ אני זו שמתקשרת) שואלת שאלות. אני עדיין כועסת, לא חושבת שהיא צריכה להוציא את העצבים שלה עלי. ואם חשוב לה לראות אותי היא יכולה לבוא לב"ש, זה לא סוף העולם (שעה ברכבת).

זהו, אני פורשת לישון...

שיהיה לכם שבוע מקסים