יום ראשון, אחרי שנחתתי שוב בב"ש, היה לי פרוייקט באנגלית להגיש. מאמר מדעי (דיי קשה לעניות דעתי) שעליו הייתי צריכה לעשות עבודה והרצאה שעשיתי היום. עבדתי עליו עד 2 וחצי בבוקר, הלכתי לישון חצי מתה, קמתי ב-7 בבוקר היה לי מבחן באנגלית ואח"כ הייתה לי ההרצאה.

ביום רביעי יש לי את השיעור האחרון באנגלית אקדמית (יש!) וביום שישי המבחן האחרון.

דווקא את המרצה שהייתה לי באנגלית דיי אהבתי, אפילו נהניתי ללמוד ולהיות בכיתה.

אחרי כל זה עשיתי קניות (הבית היה ריק) וחזרתי הבייתה, ונרדמתי... עד 6 בערב...

פגישה עם חברים

היום דיברתי עם חברים שלי, הם עברו דרך ב"ש והציעו שניפגש. החברים שלי הם בעל ואישה חרדים. הם חזרו מביקור משפחתי באחת הערים במרכז. היו בפורים אצל המשפחה. הייתה להם ארוחה משפחתית יפה, הילדים התחפשו.

נפגשנו פה בב"ש באיזו פיצריה שיש לה הכשר מתאים, ישבנו אנחנו הם והילדים המקסימים שלהם. דיברנו, היה כייף.

אני כל פעם מתפלאת איך החיים שלהם שונים מהחיים החילוניים שאני מכירה. אבל לזכותם יאמר שהם אנשים עם ראש פתוח, הם לא כמו החרדים הפנאטיים. הם פשוט הם, נחמדים, נעימים, מקבלים אותי כמו שאני...

הם הציעו לי לבוא לעשות אצלהם שבת, זה כבר כמעט קרה אם לא הבלאגן שהיה לי לפני שבועיים שלושה. אבל אני בטוחה שזה ייצא לפועל בקרוב. לא מפריע לי לשמור שבת, מה גם שהם יסדרו לי בית בנפרד (הבית שלהם ממש קטנטן) ככה שאם אני ארצה ללמוד בשקט גם את זה אני אוכל לעשות.

המשפחה שלי

אמא שלי מרגישה הרבה יותר טוב. הטיפול שנתנו לה כנראה עבד לא רע והיום היא שומרת על דיאטה מחמירה (של ירקות מבושלים ואורז בלבד) למשך שלושה שבועות. זה אמור לעזור ובינתיים נראה שזה עושה את העבודה כמו שצריך.

נכון שיש פרסומת על סרטן המעי הגס, שממליצים לעשות את הבדיקה. חבל רק שלא אומרים כמה עולה הבדיקה החשובה הזו. אמא שלי ביררה בשביל עצמה (אני מניחה שהיא תעשה אותה למרות המחיר), זה עולה 1600 ש"ח!!! מחיר דיי מופרז לדעתי לבדיקה כל כך חשובה. זה ממש שחיטה של הציבור, עם כל הכבוד לסרטן (ויש כבוד) אני לא חושבת שציבור הרופאים או קופות החולים ערים לעובדה שהמחלה הקטלנית הזו עולה המון כסף לאנשים שאתרע מזלם ויש להם אותה. לא מספיק הם סובלים ממנה גם המדינה לוקחת מהם את ממונם.

אגב, דרך המושלם (של כללית) זה עולה 800 ש"ח, אבל עדיין הרבה לדעתי. ועוד לחשוב שצריך לחזור על הבדיקה הזו כל כמה שנים...

אבא שלי מחר יוצא למילואים!

כן לאבא שלי יש שריטה חזקה, קוראים לה צה"ל, גוף שהוא מעריץ מאוד (בניגוד אל דעתי השלילית על גוף זה).

אבא שלי בן 52, נכה צה"ל, מתנדב לעשות מילואים. כן שמעתם נכון, הדבר הזה שרוב אזרחי המדינה (ואני בטח אהיה בינהם גם, כי אני אמורה לעשות מילואים, אמורה) מתחמקים ממנו ככל שאפשר.

אבא שלי היה קרבי בצבא, הוא היה בסיירת חרוב, שאז היה לה שם ואפילו יש שיר עליה (יש לי אהוב בסיירת חרוב...), יש לו הרעלה צבאית מגיל 18, אפילו כשהייתה לו תאונה בצבא והוא הפך להיות נכה (אבל יש לו את כל הידיים והרגליים והוא נראה כמו בן אדם רגיל לחלוטין) הוא עבד כדי להוריד את אחוזי הנכות שלו כדי שהוא יוכל לסיים את השירות הסדיר.

כבר אמרתי שריטה, אז מחר הוא יוצא למילואים, שבשבילו זה למעשה כמו חופשה מהעבודה (נושא מאוד רגיש העבודה שלו, יש לו בוס מגעיל). ובאמת אני מקווה שהוא יהנה.

אצלי פורים היה, אבל ממש לא הרגשתי אותו. פעם ראשונה שלא הייתה לי שום אווירה של חג, בכלל.

הייתה לי הרגשה מוזרה כזו, היה חסר לי הביחד שאני רגילה עליו, התחושה החגיגית הזו, ההתרגשות שיש, האווירה המיוחדת. היה חסר לי, לא יודעת למה.

עד כאן להיום...

לילה טוב חברים שלי