זה להגיע בבוקר לרצף הרגיל של השיחות.

זה שהר"צ שלי קובע פגישות אישיות (הוא עושה את זה כל רבעון) ומבטל אותם בדיוק כשהן צריכות להתחיל או אחרי זה.

זה שעוד מישהו אומר לי שהר"צ שלי מתייחס אלי גרוע, ושהוא סוף סוף מבין על מה אני מדברת כל כך הרבה זמן.

זה שאני לא יודעת אם אני נשארת פה או לא, כי אני לא יודעת מה הר"צ מתכנן לעשות, וכל אחד ששאלתי מעלה ספקולציות אחרות, אני מכוננת לגרוע ביותר (ואולי לא בהכרח גרוע, אבל עדיין לא האופציה המועדפת עלי), חברים שלי מהעבודה דווקא חושבים אחרת...

זה שמנהל המחלקה בחופש 3 שבועות, ואם קורה משהו, לא בדיוק נעים לי לפנות אליו כשהוא בחופש (אבל אם אני אצטרך אז...)

זה שידיד שלי מאותה מחלקה, כותב לי מיילים כל יום (הוא לא נמצא באותו אתר כמוני) רק כדי לוודא שהכל בסדר איתי, והוא אמר לי שהר"צ לא יכול לפטר אותי בלי אישור ממנהל המחלקה.

ספקולציות, כבר אמרתי לא?

זה יכול לשגע פילים.

בחדר כושר

קודם כל גיליתי את נפלאות ה"לגור קרוב" תוך 10 דקות אני מגיעה הבייתה (ועד עכשיו זה היה לוקח 45 דקות עם רכבת ואוטובוס או שעה ורבע עם שני אוטובוסים). אין על לגור קרוב, אני לא צריכה להיות לחוצה עם הזמן כל הזמן.

תסבירו לי למה בן אדם בן 29 (עוד מעט) שומע ראפ והיפ-הופ? זו המוזיקה שהמאמן שלי שומע, עשינו דיל, שאני אצרוב לו דיסקים (כי הוא לא מסתדר עם הורדות באינטרנט) ואני בתמורה אקבל אימון אישי ממנו.

הוא אומר לי שאני צריכה לעשות פעילות אירובית (הוא צודק, אבל אני ממש לא אוהבת את זה), אז הוא אמר לי שבסוף נעלה את כל ה-50 קומות של בנייני עזריאלי, אמרתי לו אולי בחלומות שלך, הוא אמר לי בתשובה שבחלומות שלו יש דברים יותר מעניינים מזה (אהמ....). חוץ מזה בכל פעם שהוא נמצא איתי יש לו חיוך ענקי, ומשגע אותי שהוא לא עושה עם זה כלום.

כמו שהוא תמיד מוצא מה להגיד לי כשאני באה להתאמן, גם אם אני לא באה אליו.

טוב היום בערב יש לי אימון איתו, נראה מה הוא מתכנן לי

יש לי היום את ההתקנה של הכבלים בבית.

אני מקווה שלא יהיו פאשלות, אני לא אעמוד עוד יום בלי אינטרנט ובלי טלוויזיה (הטלפון עוד זניח, יש לי 3 סלולריים).

ואני צריכה להחזיר לבעלת הדירה הקודמת את המפתחות (צריכה לשלוח לה אותם בדואר ואין לי זמן).

זהו סתם שבוע שבו עניינים מסתדרים לאט

אני מקווה שגם מה שנשאר לי יסתדר...

המשך שבוע רגוע ושקט לכולנו