אתמול היה לי אימון אישי.

האמת שהייתי כל כך הרוגה מעייפות, שקבעתי את האימון ל-8 וחצי בערב, למרות שיצאתי מהעבודה ב5 אחה"צ, הגעתי הבייתה רק שעה וחצי אח"כ והלכתי לישון! פשוט הייתי הרוגה מעייפות, זה יעיל ההפסקה הזו, ככה האימון שלי יותר אינטנסיבי (וחוץ מזה צריך לנוח קצת אחרי העבודה).

את המאמן שלי פגשתי אחרי אימון שלו, שהוא נראה כאילו מישהו שפך עליו דלי מים (בהחלט משעשע משהו). אז שיחררתי אותו להתקלח ובינתיים עשיתי חימום.

הוא כרגיל "יורד" עלי. טוב אני לא ממש בשיא הכושר שלי, פעילות אירובית אני ממש לא אוהבת, וגם לא לעשות דברים שקשים לי מדיי (למרות שהוא עוזר לי לפעמים) ותמיד תמיד הוא אומר לי שאני לא עושה מספיק (זה אמור לעודד אותי?) כשמאחרים אני שומעת שהוא אומר להם בדיוק להיפך (ממש קונספירציה).

חוץ מזה שהאימון עובר לי בכייף כי אנחנו עושים צחוקים יחד.

השבוע היציאה החדשה שלו זה שהוא מת לראות איך אני רוקדת.

העניין שהוא רק מדבר ולא עושה עם זה כלום

במתלחות של הנשים תמיד יוצא לדבר עם נשים אחרות שבאות להתאמן. השבוע יצא לי לדבר שם עם אחת המדריכות שם שהיא גם תזונאית והיא יעצה לי כמה דברים. כמו למשל שחייבים לאכול בחלון הזדמנויות שיש אחרי האימון, אפילו עם זה רק משהו קטן. היא גם הציעה לי לבוא אליה לייעוץ תזונתי, אבל אסור לה לגייס אנשים מהחד"כ. אבל נראה לי שהיא ממש סבבה ולא מפריע לי שהיא תייעץ לי, כי זה נראה מתבקש (במיוחד שאחרי 3 חודשים דיי נעצרתי בירידה במשקל).

חוץ מזה היא גרה ממש קרוב אלי (גם ברחוב כלשהו בשכונת מונטיפיורי בת"א).

בעבודה שלי היו לנו שיחות אישיות עם הר"צ.

כל רבעון הוא עושה לנו כאלה.

מראה לנו את הנתונים ה"יבשים" שלנו (לכמה שיחות ענינו, זמן שיחה וכד')

הוא אמר לי שהגרף התקדמות שלי נראה בעלייה גבוהה ואז פתאום באזור אפריל-מאי ירידה חדה למטה, כן מה לעשות היה לי משבר (מה שמסביר למה הייתי חולה כל כך הרבה).

האמת שאף אחד לא ממש תופס מהנתונים האלה, זה לא אומר דבר וחצי עלי או על איך שאני עובדת. אני יודעת איך אני עובדת ומה אני שווה מאנשים אחרים שאני עובדת מולם (מחלקות אחרות), ומה שהר"צ שלי אומר עלי לא רלוונטי מבחינתי כי לי אישית יש הרגשה שהוא לא ממש סובל אותי.

עוד על עבודה

ידיד שלי התחיל לעבוד פה, מישהו (גיי, תירגעו) שהכרתי בחדר כושר.

האמת שלא החלטתי אם זה טוב או לא, כי הוא אמר לי שהוא חושב שחוץ ממני ועוד מישהו (נקרא לו ש' שגם הוא מכיר אותו מלפני) אין אף אחד בצוות שהוא ברמה שלו, ושהוא הולך להסתובב רק עם ש' ואיתי. ובאמת הוא מקפיד מאוד לצאת איתנו להפסקות והוא דיי נדבק אלינו. כאילו אפשר לחשוב שאין לנו מה לעשות חוץ מלהעביר את הזמן שלנו איתו. אתמול הוא אפילו ניסה לשכנע אותי לבוא לאכול איתו בחדר אוכל (מה זו בעיה שלי שהוא לא הביא אוכל מהבית, אני לא אוציא את המשכורת שלי על הח.אוכל פה הוא יקר מדיי).

זה סתם מעצבן משהו, כי אחרי שבוע שהוא פה אני חושבת שהוא חושב כאילו הכל צריך להסתובב סביבו, והעולם שלי, מה לעשות לא מסתובב סביב אף אחד ואני רגילה לעשות מה שבא לי, ואם זה לבד אז לבד, לא מפריע לי לשבת לבד ולאכול, אני לא מחפשת את הקשקשת הזו (גם ככה הזמן שלנו להפסקות מוגבל).

חוץ מזה סופ"ש ממשמש ובא

למרות שאני עובדת בשישי

סוף סוף אני אוכל לנוח בשבת...