אתם מכירים את זה שמרוב שהיום שלכם עמוס אתם נכנסים למין שגרה כזו, ופתאום אין לכם כוח וזמן לכלום?

השגרה היומית שלי מתחילה ברבע ל-7 בבוקר (תודות לטרמפ שיש לי לעבודה שבזכותו יש לי עוד כמה דקות חסד של שינה) עבודה 9-11 שעות ביום (!!!) חזרה לת"א ושתי אופציות, ביום קצר חוזרת קודם כל הביתה לנוח קצת ואח"כ אימון ביום ארוך ישר לחדר כושר לאימון ואח"כ הבייתה, לפעמים אני מוצאת זמן גם לעשות קניות או משהו. לבית אני מגיעה בסביבות 11 בלילה והולכת לישון בסביבות 1 בבוקר, מה אני עושה עד אז? אחרי שלא הייתי בבית כל היום יש מספיק מה לעשות שם.

אין לי כוח וחשק להתעדכן בישרא (ובדר"כ אני עושה את זה תוך כדי עבודה אבל אין לי חשק משום מה), אין לי גם הרבה חשק לכתוב, פתאום הכל נהייה אנמי כזה.

אפילו בעבודה שלי, חזרנו חזרה לשגרה, הייתה אמורה להיות לי שיחה עם הר"צ שלי אתמול (אם אני נשארת או לא) ולא הייתה, אני חושבת שאם היה דחוף לו לפטר אותי הוא כבר היה עושה את זה. אבל לכו תדעו, הוא כזה הפכפך.

הוא רוצה שאני אעשה מינגלינג עם הצוות, צחוקים וכד', זה כל כך לא אני, אבל האמת זה נחמד, מסתבר שאם רוצים אפשר לדבר עם אנשים, למרות שאני אישית מעדיפה לעשות דברים אחרים בזמני היקר והפנוי שיש לי (אך מעט ממנו) בזמן העבודה.

ידיד שלי מתחתן בשבוע הבא.

מישהו שאני מכירה כבר 4 שנים.

מערכת יחסים מוזרה יש ביננו, עליות ומורדות.

היות והיה לנו קראש אחד על השנייה בשלב מסויים (ולא עשינו עם זה כלום).

וכשהייתי בב"ש היה לנו כאסח רציני

אבל היום אנחנו מדברים והכל סבבה

היה לי ויכוח עם ההורים שלי כמה צריך להביא לחתונה, הם בחשיבה שלהם חושבים על פחות, אז הלכתי ושאלתי אנשים בגילי וראיתי שהם חושבים כמוני פחות או יותר.

ויש כמובן את הקטע שאני לא מכירה כמעט אף אחד מהחברים שלו או מהמשפחה שלו. לא פעם ראשונה שאני אהיה בחתונה שאני לא מכירה שם כמעט אף אחד, אבל זה יהיה משעמם כזה, לא יהיה לי עם מי לדבר. בכל מקרה הוא ידיד מספיק טוב שאני אגיע לאירוע שלו. מין סגירת מעגל כזו.

X מיתולוגי שלי נזכר בקיומי

דיברנו בטלפון

זה היה מוזר

הוא נשוי היום (לא שלא ידעתי)

והשיחה זרמה ביננו כמו תמיד (היינו צוות מושלם יחד)

אבל זה היה כזה מוזר

זה לא עשה לי כלום כמו פעם

הוא היה האחד שהיה לי הכי קשה בעולם להתגבר עליו

והיום לדבר איתו בטלפון, חוץ מזה שזה נחמד לאללה כי יש לנו המון על מה לדבר, לא עושה לי מה שזה עשה בעבר.

אני כל כך עסוקה בדברים אחרים שהוא הפך להיות מינורי משהו.

ומעבר לזה, אני מעדיפה לשמור איתו על קשר ידידותי נטו, כי חוץ מזה שהיינו יחד, היינו גם חברים טובים לאללה, זה היה  אחד הדברים שהכי היו חסרים לי אחרי שנפרדנו, השיחות שלנו והצחוקים.

גברים...

מתחילים איתי היום רק אנשים שצעירים ממני

מצחיק אותי שחושבים שאני לא בגילי (נותנים לי 20-21)

וזה משעשע ההתנהגות של האנשים שמתחילים איתי כי הם כאלה לא רציניים.

כאילו אנשים בגיל הזה מחפשים רק סטוצים? מה הקטע?

אני שבוע שלם גרה לבד, ואני בקושי בבית

אין כמו לגור לבד

שקט, אין אף אחד שיפריע

סוף סוף אני יכולה לעשות מה שאני רוצה בבית שלי בלי להתחשב באף אחד

שיכפלתי את המפתחות של הבית שלי ונתתי אחד להורים שלי אחד לדודה שלי (שגרה בת"א) ויש עוד אחד שיגיע גם לסבא וסבתא שלי (עד שאני אראה אותם...) ועוד אחד ספייר (דודה שלי אמרה לי בשביל החבר שיבוא, אבל עד שיהיה לי אחד...).

תל אביב מאוד יקרה מבחינת קניות רגילות לבית (הכוונה לאוכל וכד'), אני צריכה למצוא פתרון לזה, כי לשוק אין לי זמן ללכת, וגם לסחוב שקיות מהסופר זה לא ממש אידיאלי ומשלוחים בדר"כ אין בשעות שאני מגיעה סוף סוף לסופר.

המסקנה העיקרית מלגור לבד, זה שאני צריכה חבר

בעצם זה לא רק מלגור לבד, אני צריכה חבר

כבר שנתיים שלא היה לי מישהו רציני

(היו כל מיני קטעים פה ושם אבל זה לא נחשב).

והמאמן כושר שלי, היחידי שמוצא חן בעיני בימים אלה, בכל פעם שהוא רואה אותי עולה לו חיוך ענקי לפרצוף, אבל הוא לא עושה עם זה כלום, ככה שאין לי מושג קלוש מה הוא באמת חושב (הלוואי והייתי יכולה לרגע להיכנס לו לראש, רמז, זה כל מה שאני צריכה).

הוא ביקש ממני בשבוע שעבר שאני אסביר לו איך מורידים מוזיקה באינטרנט, לנשום עמוק, אבל להסביר לבן אדם שהמושג שלו במחשבים מאוד מצומצם איך מורידים שירים או אלבומים שלמים, זה קצת מסובך (או יותר נכון מעיק לעשות את זה טלפונית, כי ויזואלית זה תמיד יותר ברור). אז התנדבתי להוריד שירים בשבילו (אני מורידה באלבומים) ואחרי שהאינטרנט סוף סוף עבד אצלי בבית הורדתי עבורו 14 אלבומים של ראפ. המוזיקה הזו אני אומרת לכם החזירה אותי לתיכון. והוא טוען שזו מוזיקה טובה לסקס (אהמ... מה שיאמר לא בדיוק הבחירה שלי המוזיקה הזו, אבל שיהיה).

עד כאן להפעם...

שיהיה יום מדהים!