בעייפות יתרה יש לציין.

שעות השינה שלי התבלגנו לגמרי.

הייתי הולכת לישון ב-6 בבוקר וישנה עד  הצהריים וחוזר חלילה.

לא עשיתי שום דבר השבוע.

חוץ מלשבת על המחשב ולדבר בטלפון (חולשות חזקות שלי מסתבר).

אתמול הלכתי לפגוש מישהו שהכרתי מאחד הבלוגים בתפוז.

איתו דיברתי כל השבוע הזה בטלפון המון.

היה נחמד דווקא...

נסעתי לת"א לפגוש אותו. היינו בעזריאלי (שהיה דיי ריק).

הלכנו לסרט (שממש לא היה משהו).

אח"כ סתם הלכנו לטייל בטיילת של ת"א (הלכנו מהדולפינריום בערך עד לרידינג) הלכו לי הרגליים.

היה מעניין...

גיליתי שחבר שלי קצת קנאי (:

הפריע לו שהלכתי לפגוש מישהו אחר...

וגם שאני מדברת איתו המון בטלפון.

ת'אמת, רוב הידידים שלי הם גברים, רק שכולם תמיד עסוקים 24/7 ולא יוצא לי לדבר איתן כ"כ הרבה.

היום הוא סיפר לי שבחודש שהיינו on&off היו לו בולמוסי אכילה.

חבר שלי היה פעם הר  אדם, שקל 106 קילו!!!

הוא ירד במשקל ואני הכרתי אותו רזה.

כאשר רק סימני המתיחה שיש לו על הבטן ובעוד כמה מקומות מעידים על זה שהוא לא היה תמיד רזה.

אני אף פע לא הבנתי מה גורם לבן אדם לעוט על המקרר ולאכול כל מה שהוא מוצא שם כאילו אין מחר.

כל העניין הזה נורא מדאיג אותי.

אני יודעת שהוא רוצה ללכת לפסיכולוג. אני תומכת בזה. אבל עכשיו יותר דחוף לי שזה ייקרה, כי הפרעות אכילה זה משהו ממש לא בריא. למרות שהוא אמר לי שזה הפסיק אחרי שחזרנו להיות יחד. אבל אם זה חזר בחודש הזה, זה עוד עלול לחזור בפעמים אחרות, במצבים קשים. אני לא מבינה למה הוא לא מתמודד, אולי זה גדול עלי...

אבל מפחיד אותי לדעת שבגלל קשיים הוא הופך להיות כזה.

כבר הבנתי שהוא לא יודע להתמודד עם בעיות טוב, אבל לעשות נזק לעצמך, זה כבר משהו אחר.

הבעיה הכי גדולה זה שההורים שלו בכלל לא תומכים במה שהוא עושה.

הוא יודע שאני פה בשבילו אם הוא צריך (אבל לא בהכל אני יכולה לעזור).

פסח מתקרב, כן החג הזה עם המצות (לא אוהבת מצות).

האביב כבר פה ובדרום מרגישים אותו יותר מכל.

הכל ירוק פה (לשם שינוי).

אני אוהבת את  האביב (-:

סוף סוף נעשה נעים בחוץ...

שתהיה לכם שבת מדהימה