נסעתי לבקר את ההורים שלי.

חודש וחצי שכף רגלי לא דרכה בבית שלהם.

חשבתי שאני אהיה עסוקה בדברים מועילים.

אבל בסוף לא היה שום דבר.

מהדברים הגרועים שכתבתי בפוסט הקודם הם רק הפכו להיות יותר נוראים.

בבית של ההורים שלי חיכתה לי ערימה של מכתבים מכל מיני מקומות וכן, גם מביטוח לאומי. הם הודיעו לי, שהם מעקלים לי (כן אתם שומעים נכון) את החשבון בנק שלי, מסתבר שהם כבר שלחו כמה הודעות לפני של תשלום כלשהו, אבל אמא שלי לא נתנה לזה יחס מיוחד (הרי אני סטודנטית ואין לי איך לשלם סכומי כסף גדולים כמו 3000 ש"ח).

קודם כל נלחצתי עוד יותר ממה שכבר הייתי לחוצה, מרוב לחוץ לא הצלחתי לישון בכלל בלילה, בשני הלילות שהייתי שם. התקשרתי לחבר טוב שלי שהסביר לי לפרטי פרטים מה אני צריכה לעשות, וביום ראשון בבוקר (והייתי בלחץ מיום חמישי בערב בעניין) הלכתי להסדיר את עניין הביטוח לאומי אי שם ב-רמלה.

קודם כל הייתי צריכה להמציא את כל התלושי משכורת, בחודשים שכן עבדתי (ולא היו הרבה כאלה). הלכתי לחברה שעבדתי בה 4 חודשים, סבלתי שם נורא בעבודה, ונורא לא רציתי ללכת לשם, הייתי בטוחה שיעשו לי בעיות. בסוף היה ממש בסדר.

אמא שלי נידבה לי כסף כדי לשלם לביטוח לאומי, נתנה לי צ'ק פתוח. בסוף יצא שאני צריכה לשלם להם 2500 ש"ח, כל זה ירד מהחשבון של ההורים שלי. כמובן שלאבא שלי אין מושג קלוש על כל העניין הזה. הוא רק יודע שהלכתי להסדיר את העניין עם הביטוח לאומי, ושחבר טוב שלי הלווה לי כסף.

אולי חלק מכם ירימו גבה, אבל אבא שלי לא מעורב בניהול החשבונות בבית, העבודה הזו, בעצם כל העבודה של ניהול הבית שלנו נופל על אמא שלי. ואני לא ממש מסתדרת עם אבא שלי, כשאני פה בב"ש, הדברים רגועים יותר, אבל עבור עלי כמה שנים קשות איתו במיוחד השנתיים האחרונות שבהן גרתי בבית שלהם ועבדתי לסירוגין.

חבר טוב שלי, זה שהסביר לי מה עושים כש...

באמת אדם יקר מאוד לליבי, אחד האנשים שהכי כייף לי לדבר איתם, תמיד נמצא ומעודד. פשוט חלום של כל אמא, בן אדם מקסים. הוא מהמתעניינים במין הגברי, וזה ממש לא מפריע לי, כי דווקא יצא לי להיות הרבה יחד איתו במסיבות כאלו ואחרות של הקהילה. אני הברזתי לו ממצעד הגאווה שהיה באילת בסופ"ש האחרון, לא יכולתי להרשות לעצמי ללכת לשם, אבל הוא החליט שאני חייבת לבוא למסיבה שיש ביום שלישי (ערב חג שבועות) והוא יעשה הכל כדי שאני אהיה שם.

יש לי מזל שיש לי חבר כזה. התקשרתי אליו ביום חמישי בלילה, זה בעצם היה יום שישי ב-4 בבוקר, כי לא הצלחתי להירדם וסיפרתי לו את כל הסיפור. הוא הרגיע אותי ואמר לי בדיוק מה צריך לעשות. אני ידעתי שהוא יודע, הוא עבר דברים יותר קשים ממני, תמיד טוב לשמוע ממישהו שהתנסה.

הוא אמר לי שעם ביטוח לאומי, עם המדינה עדיף שלא להתעסק.

תשלמי ותגמרי עם זה.

הוא גם אמר לי שאני צריכה לסגור את החשבון בנק שלי (שכרגע אין שם כלום ואני בחובה) כמה שיותר מהר ולעבור לבנק אחר. הוא יודע על מה הוא מדבר, הוא היה בסרט הזה.

אני חייבת לו תודה ענקית...

יום שבת, ארוחת צהריים אצל סבתא שלי, אמא של אמא שלי.

אנחנו, דודה שלי ובעלה לעתיד חזי.

פעם ראשונה שחזיתי בו עיני את דודה שלי מגיעה בזמן (מאחרת כרונית). חזי הוא דייקן, וגם טייס וגם מנהל ביה"ס תיכון באיזר יישוב בארץ.

היה אוכל טעים, לא דיברו על המצב הכלכלי שלי, אמא שלי דאגה להזהיר את המעורבים בדבר - סבא שלי, לא להעיז להזכיר ולו בקצת את הנושא. עבר בסר גמור.

חזי, פעם ראשונה שאני רואה אותו, באמת בן אדם מעניין, אבל עוד אין לי חוות דעת עמוקה עליו. אני משום מה טיפוס חשדן משהו, בודקת טוב טוב לפני שאני סומכת על מישהו (אבא שלי בדיוק ההיפך ממני, סומך על כולם כאיל ושכולם חברים שלו).

יצא לנו לדבר על עבודה, לימודים...

מה שכן, נראה לי שזו הפעם הראשונה שדודה שלי יוצאת עם מישהו רציני, מיושב בדעתו, חכם,  כשרוני...

אחרי הארוחה הזו הגיעה חצי אח של אמא שלי (הוא גם חצי אח של דודה שלי). סבתא שלי התחתנה פעם ראשונה עם מישהו וממנו היה לה ילד. ילד שגדל להיות אדם קצת מופרע (קצת זה בלשון המעטה). בקצרה אני אספר שהוא ישב בכלא על סמים, ואפילו ניסה להרעיל את סבא שלי. אמא שלי לא אוהבת אותו, גם סבא שלי לא, הם לא חושבים שבן אדם מסוגל להשתנות אחרי כל כך הרבה שנים. הוא אמנם השתפר בהתנהגות שלו אבל הכל הצגה. באמת בן אדם דו-פרצופי, אתה אף פעם לא יודע אם הוא מתכוון באמת למה שהוא אומר.

דודה שלי בקשר מאוד טוב איתו, גם אמא שלי וגם סבא שלי לא ממש מבינים למה. אולי דודה שלי קצת נאיבית בקטע הזה, אולי היא מאמינה שהוא ישתנה, מי יודע? סבא שלי אומר שהוא תמיד נמשך לאנשים שיש להם כסף, בגלל זה הוא נדבק לדודה שלי, כי יש לה, ולבעלה לעתיד יש הרבה יותר משיש לה.

אמא שלי לא הרגישה טוב כשהוא בא, גם סבתא שלי לא, אפילו שסבתא שלי היא זו שהזמינה אותו.

אגב, אני ואף אחד מהאחים שלי לא ידע על קיומו עד שאני עשיתי עבודת שורשים בגיל 13 ופתאום גיליתי שיש לאמא שלי חצי אח שהסתירו מאתנו במשך המון שנים, אני חושבת שבצדק, היום בדיעבד. אני לא רואה בו חצי דוד שלי, מעולם הוא לא התעניין בחיים של אמא שלי והמשפחה שלה, היה רואה אותה ואת אבא שלי רק בארועים משפחתיים. אני ראיתי אותו פעם ראשונה בכלל בגיל 20 בערך, קצת לפני שדודה שלי התחתנה בפעם הראשונה.

אני מבינה את הגישה של אמא שלי כבדהו וחשדהו. זה תופס מבחינתי לכל בן אדם שאני מכירה.

עליו הזהירו אותי מראש.

לסיכומו של עניין הארוחה הזו הייתה מאוד נחמדה, אחריה נסענו לניחום אבלים בשערי תקווה (זה אי שם ליד אריאל). ת'אמת שבצבא אחד החברים הכי טובים שלי גר שם, אני כבר ניתקתי את הקשר איתו מזמן, לא בכוונה, הקשר פשוט נותק, ובחודש האחרון היו לי המון חלומות עליו (אפילו שאנחנו לא מדברים 3 שנים כמעט). מוזר לא?

לימודים, הכל עכשיו נמצא בעצירה מבחינתי.

אם אני אלמד שוב לבגרות זה יהיה רק בביה"ס פרטי, שם אני בטוח אצליח.

כרגע, אין לי כוחות לזה, גם לא כסף.

אני צריכה להשקיע את כל הזמן והמרץ שלי בלמצוא עבודה, משימה מאוד לא פשוטה באיזור הדרום מסתבר.

פעם ראשונה שההורים שלי (או יותר נכון אמא שלי) מפעילים קשרים שלהם בשביל לנסות לעזור לי למצוא עבודה פה, כי ממש אין פה כלום.

אני מקווה למצוא עבודה, ולו רק כדי לא להגיע למצב כלכלי גרוע יותר ממה שיש עכשיו.

חוץ מזה שאני מעדיפה להישאר בדרום, הרבה יותר טוב לי פה, משום מה.

אפילו שאם אני עוברת למרכז, ידיד שלי יכול לסדר לי עבודה בטוחה בחברת אינטרנט (בתמיכה טכנית). אבל כמו שאמרתי, אני מעדיפה את הדרום. רק בספטמבר אני אדע מה ייקרה, אם אני אשאר בב"ש או לא, הכל תלוי באם אני אמצא עבודה או לא...

יום שלישי חג שבועות, חשבתי לכתוב משהו על החג, אבל משום מה לא נראה לי שזה ממש מעניין.

אני אישית אוהבת את חג שבועות.

אני שגדלתי במושב שיתופי, שוכרת איך בכל חג שבועות הייתה תהלוכה במושב ותצוגה של כל הביכורים של המושב, מכל תנובת המושב היה. עגלים שרק נולדו, פירות (ענבים, אבטיחים, אפרסקים ועוד) ומוצרי חלב לרוב. זה היה משהו מיוחד כזה. היו מביאים את הבצרת (זו מכונה שבוצרת את הענבים בכרם) וכל הילדים היו מטפסים עליה ומסתכלים על הבנוכו שלה. כל לילה היינו שומעים שהיא עובדת בבציר ענבים. היו מביאים טרקטורים, אפרוחים קטנים רכים וצהובים ותרנגולות.

פעם היו ימים...

בהם לאנשים עוד היה אכפת ממה שקורה.

היום כל זה נגוז ונעלם.

איזו ילדות הייתה לי ואיזו ילדות הייתה לאחותי...

שיהיה לכם חג שמח!