כמו שתיכננתי נסעתי לבית של ההורים שלי ביום חמישי בערב.

אבא שלי עשה מפגש של הפלוגת מילואים שלו.

היה ממש נחמד, באמת אחלה חבר'ה, כל אחד.

אנשים פשוט הגיעו, מצפון הארץ (רמת הגולן) ועד מרכז הארץ (אין דרומיים בחבורה).

היה על האש, אחד החברים של אבא שלי ארגנטינאי, היה אחראי על הבשרים, והיה סוף הדרך.

חוץ מזה היו סלטים, פיתות, הדברים הרגילים.

אבא שלי הכין את האורז המפורסם שלו (אורז מדהים עם ירקות, משהו שווה בהחלט), וחמוצים, כשאחרונים נגמרו כבר במוצ"ש ע"י בני הבית.

שישי-שבת היו ממש רגועים.

נסעתי עם אמא שלי אחותי וחברה של אמא שלי לראות סרט בקניון סביונים (20 דקות מהבית). ראינו את 50 דייטים ראשונים.

האמת, לא סרט משהו, ציפיתי למשהו הרבה יותר מצחיק.

אני קוראת לזה סרט לוידיאו.

במיוחד היום שסרט בקולנוע עולה 33 ש"ח (לא קצת מוגזם?).

יש מישהו שאני מכירה, פעם היה חבר טוב שלי, אח"כ הפך להיות ידיד שלי והיום, היום הוא ממש עיצבן אותי  ככה שאין לי עדיין הגדרה בשבילו.

כבר הרבה זמן שהוא מעצבן אותי בהתנהגות שלו, אבל עד עכשיו  סלחתי לו. היום פשוט נמאס לי לאכול את כל השטויות שלו.

הבן אדם בא ואומר לי שאני כל הזמן בדיכאון, שאני חייבת לצאת מזה.

אתם, שאתם קוראים אותי כבר כמה חודשים טובים בטח יודעים שעוברת עלי כרגע תקופה לא קלה, אבל אני לא הייתי מדוכאת כל השנה, וגם עכשיו לא הייתי מגדירה את זה כמו מה שהיה לפני שבוע, המצב הרבה יותר טוב.

בכלל הסיפור איתו מתחיל לפני הרבה זמן, עבדנו יחד, אני מצאתי חן בעיני הוא מצא חן בעיני. יום אחד הוא אמר לי מה הוא מרגיש, ובגלל שהרגשתי אותו הדבר שאלתי אותו אם בא לו לצאת איתי. הוא סירב לי. כל חודש הנושא הזה היה עולה ויורד בצורה כזו. כשבכל פעם הוא זה שמעלה את הנושא, מספר לי כמה אני עושה לו את זה וכד'. אחרי הפעם השלישית ירדתי מהרעיון, גם יצאתי עם מישהו אחר שהוציא לי אותו בקלות מהראש.

אחרי כמה חודשים עזבתי את העבודה ועם החברים שלי משם נשארתי בקשר דרך המיילים וה-ICQ.

יום אחד הוא פשוט נעלם לי, לא נמצא ב-ICQ לא שולח לי מיילים יותר. שאלתי חבר משותף שלנו והוא אמר שאין לו מושג. ככה זה היה בערך חודשיים והוא חזר פתאום, עם תירוצים מוזרים.

חודש לפני שעברתי לב"ש הוא שוב סיפר לי מה הוא מרגיש. סרט, אני לא הרגשתי כמו שהוא, ואמרתי לו את זה בעדינות וגם ציינתי שאני הולכת לגור רחוק וגם אם הייתי מרגישה כמוהו אני לא בנויה לקשר ממרחק.

כשהיה לי חבר, הוא היה מתנהג כמו חבר או X קנאי. לא הייתה לו מילה טובה להגיד על החברה שהיה לי. בכל פעם שסיפרתי לו משהו, הוא לקח את זה לצד הכי שלילי שיכול להיות.

באחת הפעמים שנפרדנו וסיפרתי לו על זה הוא ממש שמח על זה. וכשחזרנו אח"כ הוא אמר לי שהוא לא מעריך אותי יותר בגלל זה.

בשיחות שהיו לי איתו בשנה האחרונה, סקס היה משום מה נושא דיי מרכזי בהן. ולי יש חבר, אני אף פעם לא העליתי את הנושא הזה לדיון, זה לא ממש עניינו. לו גם הייתה חברה באותה תקופה, אבל הוא כל הזמן היה טורח להזכיר לי כמה אני עושה לו את זה.

לפני שבוע בערך הוא שוב אמר לי איך הוא מרגיש, אמר לי שאני לא יוצאת לו מהראש (וזה מסביר למה הוא התנהג כמו חבר קנאי כשיצאתי עם חבר שלי=ה-X שלי, למרות שהוא הכחיש שהוא מרגיש אלי ככה). אמר שהוא חושב עלי המון, ושאל אם יש מצב לקשר. אמרתי לו שלא. הוא דיי נפגע מזה. הוא ידע אבל שרוב הסיכויים שזה מה שאני אענה לו.

היום ב-ICQ הוא רשם לי שאני כל השנה בדיכאון ושאני חייבת לצאת מזה.

וזה לא שאני מדברת איתו כל יום.

וזה לא שהוא יודע בדיוק מה קורה לי בחיים.

כבר מזמן הוא לא חבר טוב שלי.

כי חבר טוב שלי לא יעביר חודש בלי להרים אלי טלפון או לשאול מה קורה.

חבר טוב לא יצעק עלי כשאני לומדת במערכת שעות מטורפת למה אני לא מתקשרת אליו, למה אני לא באה לבקר, הוא גם לא יגיד לי שאני בדיכאון (גם אם זה נכון) והוא אמור לעודד אותי ולא לעצבן אותי.

עמית המכשף טוען שכל קשר שיש לגברים עם נשים יש בו משהו מעבר לסתם ידידות, במקרה הזה זה היה לגמרי נכון.

אני כמובן לא הייתי online מולו, אבל עיצבן אותי מה שהוא כתב (ואני מחשיבה את עצמי לבן אדם שלא מתעצבן בקלות, פשוט אלה היו הרבה דברים שהצטברו). כתבתי לו בחזרה שאין לי יותר מה לדבר איתו, שנמאס לי מזה שהוא חושב שאני בדיכאון כל הזמן.

לא יודעת אם הוא קרא את זה בכלל.

אבל מבחינתי הגיעו מים עד נפש.

אני לא מוציאה בדר"כ אנשים מהחיים שלי, אבל הפעם זה כבר עבר את גבול הטעם הטוב.

ונמאס לי, אני לא צריכה לסבול התנהגות כזו.

בטח שמתם לב לכמה שינויים קלים שחלו פה.

אז קיבלתי מתנה ליום הולדת שלי, מנוי פרו במתנה.

אני חושבת שזו הייתה המתנה הכי מקורית שקיבלתי ממישהו בשנים האחרונות (במשפחה שלי משום מה נותנים כסף, אבל אני לא מתלוננת).

זה עשה לי את היום!

יש פה כל כך הרבה דברים ואפשרויות, זה הופך את הכל למשהו הרבה יותר מעניין.

ורציתי להגיד תודה, אפילו שאמרתי לך במייל

באמת עשית לי את היום!

(טוב אני לא שאלתי אם אני יכולה לגלות מי נתן לי את המתנה המדהימה הזו, אז זה תלוי בך).

המון תודות לך!