זוכרים שלפני כמה חודשים סיפרתי לכם על חברה טובה שלי שטסה להודו?

היא חזרה לארץ לא מזמן.

היום זו הפעם הראשונה שדיברנו בטלפון מזה כמה חודשים (הייתי מקבלת ממנה כל שבוע מייל).

היא סיפרה לי שהיא התעייפה מהטיול, שהגוף שלה היה עייף ולא היה לה יותר כוח.

היא חזרה הבייתה תשושה לגמרי.

שבוע שלם היא הרגישה חולה וכל הזמן ישנה, ובינתיים התחזקה.

היום דיברתי איתה שעתיים בטלפון.

סיפרה לי על החוויות שלה מהודו.

היא נשמעת לי כמו בן אדם חדש לגמרי.

הטיול הזה מילא אותה בהמון דברים שהיא לא ידעה קודם לכן.

היא פגשה המון אנשים, גם ישראלים וגם כאלה שלא.

התוודעה לתרבות שונה לגמרי.

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהיא באמת יצאה מהבועה שהיא חיה בה (אפילו שהיא עשתה צבא), לצאת מהקיבוץ לחו"ל. צעד ענקי בשבילה.

במיילים שהיא הייתה כותבת (לרשימת תפוצה שכוללת אותי) היא הייתה מספרת על החוויות שלה שם.

אני חושבת שבפעם הראשונה שאני שומעת אותה ממש מאושרת.

יש לה חיים משל עצמה.

יש לה חברים בזכות עצמה.

היא הכירה דברים חדשים, אנשים חדשים, שככה לפחות לטענתה היא לא הייתה מתחברת בשום מקום אחר. שהכל היה שם פשוט לגמרי, ניתוק מוחלט מכל מה שקורה בארץ.

אני מכירה אותה מגיל 15 בערך, לא תמיד החברות שלנו הייתה קרובה כמו שהיום.

אבל היא החברה היחידה שאני יכולה להגיד שנשארה איתי מהתיכון.

והיא כל כך השתנתה בשנים האחרונות, לטובה.

גם הצבא תרם לזה, אבל הטיסה הזו להודו עשתה לה ממש טוב.

ואני מרגישה ממש  שמחה בשבילה שהיא גילתה את כל הדברים האלה, שהיא יצאה מהנקודת מבט שהייתה לה לפני כן והיום היא בן אדם אחר לגמרי, בטח לא אותו אדם שבתיכון כולם היו מתרחקים ממנה.

זה מדהים, פשוט מדהים מה שטיול יכול לעשות לבן אדם.

והיא באמת נשמעת מאושרת.

וזה עושה לי טוב לדעת את זה.

ה-X שלי דיבר איתי היום בטלפון.

הוא נשמע כל כך שקט.

מכונס בעצמו משהו.

לא יודעת למה זה.

הוא רצה שנלך היום לקנות לו ג'ינס. הוא ביקש שאני אבוא איתו. בסוף לא היה לי כוח.

בכלל אני לא בטוחה שזה טוב שניפגש בקרוב.

אני כבר דיי התגברתי, אבל הוא נראה לי לוקח את זה ממש קשה.

אני לא יודעת למה הוא מצפה ממני.

אני מבחינתי סיימתי את המערכת יחסים הזו, כי היא לא מתאימה לי יותר.

והוא לא מבין את ההחלטה שלי, או שהוא כן מבין וקשה לו לקבל את זה.

כי שמעתי את העצבות בקול שלו.

הוא לא יכול להסתיר את זה, ואני יודעת את זה.

אבל אין לי שום כוונות לעשות עם זה משהו.

בסופו של עניין, הוא הביא את זה על עצמו...

~אני יודעת, אני רעה אבל אין מה לעשות~

אני לא חושבת שאני צריכה לסבול משברון לב מאותו בן אדם יותר מ-3 פעמים.

זה לא עושה לי טוב, וזה בטח לא עושה לו טוב.

אבל לא חשבתי שאני אגיד את המילה האחרונה.

וכשאמרתי, הרגשתי כאילו ירדה לי אבן מהלב.

וכל זה בכלל לא קשור למה שקורה איתי עכשיו.

הרי הכל בערפל משהו.