אחרי כמה ימים של עבודה ואני מתה מעייפות.

אני לא רגילה לקום ב-7 בבוקר, מה לעשות.

למעשה אני עדיין לא עובדת, יש לנו קורס שבו אנחנו לומדים על התפקיד ועל החברה.

אני חייבת לציין שהקורס נורא, אבל נורא משעמם, על כל דבר עוברים אלף פעם (לפחות) ואנשים קשה להם להבין דברים פשוטים.

אני בכלל לא מתאמצת ללמוד, זה קל.

הבעיה היחידה היא השיעמום שאוכל אותי בזמן הזה.

אבל זה צריך להיות שווה את זה.

זה מקום נחמד לעבוד בו

כל האנשים שם ממש נחמדים.

אז אולי זו עבודה סיזיפית, אבל זו לא הפעם הראשונה שאני אעבוד בשירות לקוחות.

ויש פה יתרונות, זה קרוב לי לבית, אפשר להתקדם שם ויש משמרות דיי נוחות.

חוץ מזה רציתי להישאר בב"ש, והנה בזכות העבודה פה אני אשאר.

אתמול בערב הייתה לי שיחה רצינית עם ה-X שלי.

הוא אמר לי שהוא מבואס לאללה, ושהוא מרגיש תחושת החמצה.

לאחרונה הוא כל הזמן אומר לי כמה שהוא בוגר, וכמה שאני לא מכירה אותו.

אפשר לומר שהוא השתנה בחודשים האחרונים כשלא היינו יחד.

אבל אני זוכרת טוב מאוד עם מי אני הייתי בשנה האחרונה.

ובוגר זה לא משהו שהייתי יכולה להגיד עליו.

גם היום הוא אמר לי שאני חסרה לו, חסרות לו השיחות איתי, היציאות לבילויים, אני...

הוא היה צריך לחשוב על זה לפני שהוא נפרד ממני 3 פעמים.

זה הרבה לתקופה כזו קצרה.

וגם כל פעם הייתה יותר פוגעת מהפעם הקודמת.

אני לא בנוייה לקשר כזה.

אז נכון עכשיו הוא מדבר אחרת.

אבל גם אם נגיד, היפוטתית היינו חוזרים, זה לא מבטיח שזה מה שהיה קורה.

אחרי הכל עוד כשעבדתי בשבוע הספר הוא התנהג כמו תמיד.

בסופו של דבר אני רואה את ההחלטה שלי לא להיות איתו בתור החלטה טובה.

ולא רק לי כנראה.

מסתבר שהשינויים הכי משמעותיים קורים לו שהוא נמצא בלעדיי.

הוא החליט שהוא רוצה לטוס לחו"ל, כנראה תאילנד לחודש-חודש וחצי (באוגוסט עד לפני תחילת הלימודים), ההורים שלו ישלמו את הטיול (כנראה).

זו התקדמות, הבן אדם שאני הכרתי לא היה נוסע לבד.

אני שמחה שהוא מתקדם, למרות כל מה שהוא מרגיש אלי.

אני חושבת שזו הייתה תקופה שהגיעה לקיצה (לפחות מבחינתי) ולא אכפת לי להישאר איתו בקשר, אחרי שאני אתאזן על עצמי עוד קצת.

עם כל הבלאגן שהיה לי בחיים, היה עדיף לי להיות לבד לכמה זמן.

וזה שאנחנו לא יחד לגמרי לא קשור לדברים חדשים שקורים לי בחיים.

זה מוזר כי אחרי שהוא יצא לי מהחיים (ז"א שהוא לא שם באופן אינטנסיבי) פתאום כל מיני דברים טובים קורים לי...

היום יש לאח שלי יום הולדת!

אז המון מזל טוב בשבילו (כבר איחלתי לו שלל ברכות בבוקר).

בסוף החודש הוא מתגייס לצנחנים

הוא מאוד מתרגש ככל שזה מתקרב יותר.

במשך ה-3 שנים האחרונות אני שומעת רק על הצבא ממנו (נו טוב, צבא וג'ו ג'יטצו).

כאילו שלא היה לי מספיק בצבא כשאני שירתתי בחובה.

אני מקווה מאוד שהוא יהנה שם.

בעוד שבועיים אמא שלי עושה מסיבה בשבילו, מאחדת גם את היום הולדת שלו וגם מסיבת גיוס, שזה יהיה לכל המשפחה.

החברים שלו כבר יעשו לו בנפרד (עם שתייה ועניינים של בנים).

זהו, אני הרוגה מעייפות

הולכת לנמנם קצת

אני צריכה לראות אותו היום (אחרי שבוע וחצי שלא ראיתי אותו בכלל, אבל דיברנו המון).

בשל בעיות שהחלו פתאום בדואר שלי בוואלה, החלטתי לשנות דואר.

(פתאום נמחק לי כל הדואר הנכנס והיו לי שם דברים חשובים)

נו, טוב מעכשיו יהיה דואר חדש (אני כבר מעדכנת לקבל עדכונים לשם)

שיהיה לכולנו סופ"ש מדהים!