ואני עייפה, אפילו שנחתי כל השבת והשלמתי שעות שינה.

אני מרגישה עייפות משהו, לא יודעת למה.

הוא ישן אצלי אתמול, היה עייף מדיי כדי לנסוע וחוץ מזה ביקשתי שיישאר.

אז הוא נשאר, אבל רק ישנו, לא קרה שום דבר חוץ מזה (לא ממש מדוייק, אבל עוד לא שכבנו, דברים אחרים כן עשינו).

הייתי צריכה להעיר אותו בבוקר.

קמתי לבד ב-7, השעון הביולוגי שלי התרגל לשעה הזו.

אבל חזרתי לישון ב-11 אחרי שהפעלתי את המזגן.

דיברתי עם חבר טוב שלו, מי שהיה המרצה שלי לפיזיקה, בן אדם מאוד נחמד.

בשבועות האחרונים למדתי עליו כל כך הרבה, המון אינפורמציה שרצה אצלי בראש.

אבל אנחנו מדברים בפתיחות וזה טוב, השיחות שלנו תמיד זורמות, אין לי שום כוונה להסתיר ממנו שום דבר.

כל זה כמובן שה-X שלי לא יודע ואין לו מושג קלוש.

אני המצאתי חברות וחברים שבאים לבקר אותי.

אני לא יכולה בכלל לחשוב על לספר לו משהו.

קודם כל כי זה עדיין לא אקטואלי (הרי זה רק תחילתו של קשר).

ושנית, בגלל שהוא ידע ששמתי עין עליו עוד כשהיינו יחד (כי היו לי חלומות עליו, וזה קצת הטריד אותי הרעיון שאני חולמת על מישהו אחר כשיש לי חבר ולפעמים אפילו כשהוא ישן ליידי).

בכל מקרה זה לא עניינו במיוחד.

וכשאני ארגיש בנוח לספר לו אני אספר.

אני גם לא יכולה להגיד לו שאני יוצאת עם אחרים.

הוא משום מה מרגיש כאילו נפרדנו רק לפני שבועיים (כי אז בעצם אמרתי לו שאנחנו לא חוזרים), כשזה היה באמת מבחינתי בתחילת מאי (לא זוכרת בדיוק את התאריך, לא חשוב במיוחד).

אין לי שום כוונות לפגוע בו או משוה בסגנון.

רק שאני לא מרגישה בנוח לדבר איתו על זה.

תהרגו אותי, אבל אין לי מושג למה.

בעבודה מתקדמים בקצב צב

אני לא מאמינה איך יש אנשים עם תפיסה כל כך קשה

מאלה שצריכים שיחזרו להם 20 אלף פעם על משהו כדי שיזכרו.

זה גם הרבה זמן לימודים לא מעניינים במיוחד.

אבל שיהיה, בינתיים אני לא סובלת, רק משתעממת.

לא יודעת למה אבל פתאום כל מיני דברים מתחילים להסתדר

זה מרגיש טוב

לראות את השינויים פתאום

ואני בכלל לא יודעת מאיפה הכל הגיע

אני פשוט שמחה על זה שזה קורה.

בישלתי לי אוכל ל-3 ימים הקרובים

אני חוזרת הרוגה מעייפות מהקורס ואין לי כוח לבשל.

אז הכנתי אוכל, שיהיה לחמם וזהו.

השותפים שלי עוזבים בסוף השנה הזו

הם סיימו את התואר שלהם בהנדסת חשמל

נשאר להם עוד להגיש את הפרוייקט גמר וזהו.

אני אצטרך לחפש לי שותפים לגור איתם.

זה לא כל כך נורא, כי בגלל שאני נשארת פה אני בוחרת את השותפים.

חוץ מזה כמה דברים שאני אצטרך לקנות והם מכונת כביסה ומיקרו (שהשותפים הביאו).

אבל זה לא כל כך נורא, אז יהיה פה משהו שלי.

הדירות בבניין פה, שמשכירים לשותפים עולות יותר, פה אני משכירה חדר ב150$ ובדירות נוספות שיש פה משכירים ב180$ כשהדירות הן באותו גודל.

אני לא חושבת שבעלת הדירה יכולה להעלות את המחיר, עם כל הכבוד הדירה לא מאובזרת לגמרי (אין מכונת כביסה, מיקרו, השותפים הביאו את הדברים האלה). גם החדרים לא מאובזרים לגמרי אבל זה לא כל כך משנה כי ארונות יש ושולחן כתיבה ומיטה זה משהו שכל אחד קונה לעצמו פה (אני לא מכירה אנשים שישנים על מיטת יחד, אלא אם כן הם במעונות).

בכל זאת אני אצטרך ליידע אותה בדברים.

אני הולכת להישאר פה.

את המודעות מפרסמים באוניברסיטה, יש לוחות מודעות במיוחד בשביל זה, ורוב הסטודנטים מחפשים מאוגוסט.

ת'אמת חבל שהשותפים עוזבים כל כך מאוחר, זו דירה שקרובה יותר למכינה מאשר לאוניברסיטה, אבל זה לא עקרוני כל כך.

גם ככה ליד האוניברסיטה הדירות עולות יותר(וכל 10$ הם הבדל במחיר).

וגם יש יתרונות, שכן זה איזור מאוד שקט, הרבה יותר רגוע משכונה ד' (שידועה לשמצה בפרוענויות שפוקדות אותה לעיתים מזומנות). והיתרון הכי גדול זה שזה קרוב למרכז העיר (10-15 דקות הליכה) ששם יש בעצם את הקניון ואת רשתות המזון הזולות יותר (וכן ערכתי השוואה בין מגה,סופר סנטר, מחסני מזון, זול פה ככה זה שצריך לחסוך).

טוב, עוד חזון למועד

יש לי עוד חודש להתכונן לכל הדברים האלה (אבל הודעתי לאמא שלי שצריך להמציא מכונת כביסה).

עד כאן להפעם

שיהיה לכם שבוע מדהים!