אני הולך לבכות לך

תהיה חזק למעלה

געגועי כמו דלתות

שנפתחות בלילה

כשעצובים הולכים לים

לכן הים מלוח

וזה עצוב שלהחזיר ציוד אפשר

לא געגוע

לנצח אחי אזכור

אותך תמיד

וניפגש בסוף, אתה יודע

ויש לי חברים

אבל גם הם כבים

אל מול אורך המשגע

וכמו הגלים אנחנו מתנפצים

אל המזח אל החיים

אני לעולם לא אשכח את המילים האלה, שעושות לי כזו צמרמורת, גם 9 שנים אחרי:

"ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק על מותו של יצחק רבין, שנרצח בידי מתנקש הערב, בתל אביב. יהי זכרו ברוך."

אני זוכרת שבאותו ערב הייתי בבית (אצל ההורים שלי), הם לא הרשו לי ללכת לעצרת (אבל לעצרת שהייתה שבוע אח"כ כבר הלכתי), והודיעו בטלוויזיה שירו ברבין ואח"כ ההודעה על מותו, הלכתי והערתי את ההורים שלי שישנו, הם היו בהלם, כולם היו בהלם.

כל השבוע הגענו לכיכר, אנחנו ילדי הנרות, ישבנו שם והדלקנו נרות, בכינו עד שלא נשארו עוד דמעות.

אני זוכרת שנסענו לכנסת לראות את הארון, לחלוק כבוד אחרון. אני זוכרת שנסענו ביום של ההלוויה לירושלים וליווינו את הארון מהכנסת עד להר הרצל, המוני אנשים שליוו אותו בדרכו האחרונה, רובם צעירים (אז אני הייתי בת 14 וחצי בערך). הדרך האחרונה שלו, הסוף של השלום...

היינו אז אופטימיים, לא ילדים אבל לא מבוגרים, תמכנו בשלום הלכנו לעצרות וצעדות בנושא השלום, אמרנו שכאשר נוכל להצביע, אז נצביע מרץ (אני אפילו לא זוכרת מה הצבעתי בפעם הראשונה. היום אם יהיו בחירות, אני אפילו לא חושבת שאני אצביע.

ממבט של 9 שנים אחרי, אני חושבת שהמדינה שלנו במצב רע, רע מאוד, רע לתפארת (מדינת ישראל).

ואני יודעת, יודעת שרבין ז"ל לא היה תמיד איש של שלום באתר ההנצחה אפשר לקרוא את קורות חייו ופועלו.

אבל הוא התחיל תהליך שנתן לנו תקווה שאולי יהיה סוף למלחמות האינסופיות האלה, כמו שהוא אמר:

אלה היו ימים אחרים...

כמה אנחנו רחוקים מכל זה היום...

הנאום האחרון

מאת: יצחק רבין

עצרת השלום, כיכר מלכי ישראל, תל-אביב י"א בחשוון תשנ"ו, 4 בנובמבר 1995

 הרשו לי לומר, אני גם מתרגש. אני רוצה להודות לכל אחת ואחד מכם, שהתייצב לכאן כנגד האלימות ובעד השלום. הממשלה הזו, שיש לי הזכות לעמוד בראשה, יחד עם חברי שמעון פרס, החליטה לתת הזדמנות לשלום. שלום שיפתור את מרבית בעיות מדינת ישראל. הייתי איש צבא עשרים ושבע שנים.

נלחמתי כל עוד לא היה סיכוי לשלום. היום אני מאמין שיש סיכוי לשלום, סיכוי גדול. חייבים לנצל אותו למען העומדים פה, ולמען אלה שאינם עומדים פה. והם רבים בעם.

תמיד האמנתי כי מרבית העם רוצה בשלום, מוכן ליטול סיכון לשלום. ואתם כאן, בהתייצבותכם בעצרת זו, מוכיחים זאת, יחד עם רבים אחרים שלא הגיעו לכאן, שהעם באמת רוצה בשלום ומתנגד לאלימות.

אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות, כפי שהיה הדבר ב 1992 שם נתנו לנו את המנדט לעשות את מה שאנו עושים ולהמשיך בכך.

אני רוצה להודות מפה לנשיא מצרים, למלך ירדן, למלך מרוקו, שנציגיהם מופיעים כאן ומביעים את שותפותם איתנו בצעידה לשלום. אבל מעל לכול - עם ישראל, בשלוש השנים של קיום הממשלה הזו, הוכיח שניתן להגיע לשלום, שלום הנותן פתח לכלכלה ולחברה מתקדמת. שלום הוא קודם כול בתפילות, אבל לא רק בתפילות. שלום שהוא שאיפת העם היהודי, שאיפה אמיתית.

יש אויבים לשלום המנסים לפגוע בנו, במטרה לטרפד את השלום. אני רוצה לומר, בלי כחל וסרק: מצאנו שותף לשלום גם בין הפלשתינאים -את אש"ף, שהיה אויב והפסיק את הטרור. בלי שותפים לשלום אין שלום. נתבע ממנו למלא את חלקו בשלום, כשם שאנו נמלא את חלקנו בשלום כדי לפתור את המרכיב המסובך, הארוך הטעון רגשות יותר מכל בסכסוך הערבי-ישראלי, הפלשתינאי-ישראלי.

השלום כרוך בקשיים, גם במכאובים. אין דרך לישראל בלי מכאובים. עדיפה דרך השלום מאשר דרך המלחמה. אומר לכם את זאת מי שהיה איש צבא ושר ביטחון, ורואה את כאבי המשפחות של חיילי צה"ל. למענם, למען בנינו ונכדינו, אני רוצה שהממשלה הזאת תמצה כל שמץ, כל אפשרות, לקדם ולהגיע לשלום כולל גם עם סוריה תהיה אפשרות להגיע לשלום.

עצרת זו חייבת לשדר לציבור הישראלי, לציבור היהודי בעולם, לרבים רבים בעולם הערבי ובעולם כולו, שעם ישראל רוצה בשלום, תומך בשלום, ועל כך תודה רבה לכם.

9 שנים שהאיש הזה לא פה, 9 שנים שמיום ליום המצב במדינה הזו רק מדרדר.

ורוצח נתעב יושב שלו בכלא ומתכנן להקים משפחה.

ועצב שעולה לי בכל פעם שאני נזכרת במה שהיה אז, במה שנגמר, במה שאיננו עוד...

שוב צריך לדעת איך למחות את הדמעות

ושוב צריך לדעת ללכת הלאה

שוב הכאבים ושוב החלומות

ושוב שתיקה גדולה למעלה

שוב צריך לדעת לחפש את התשובות כדי לדעת איך ולמה

שוב הבילבולים ושוב המלחמות

ושוב שתיקה גדולה למעלה

שוב האין אונים ושוב התהיות

ושוב השאלה עד כמה

שוב הטילטולים ושוב השיגעונות

ושוב שתיקה גדולה למעלה

לא רוצה להיות עצוב ולא יכול להיות שמח

כבר לא בטוח מה חשוב לא רוצה להתווכח

שוב / אריק איינשטיין

תְּנוּ לַשֶּׁמֶשׁ לַעֲלוֹת

לַבֹּקֶר לְהָאִיר,

הַזַּכָּה שֶׁבַּתְּפִלּוֹת

 אוֹתָנוּ לֹא תַּחְזִיר.

מִי אֲשֶׁר כָּבָה נֵרוֹ

וּבֶעָפָר נִטְמַן,

בֶּכִי מַר לֹא יָעִירוּ

לֹא יַחְזִירוּ לְכָאן...

(מתוך שיר לשלום / יענקל'ה רוטבליט)

מוקדש לזכרו של יצחק רבין ז"ל